# מב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/926/42/

אפלו מי שנפל חס ושלום מאד, ומנח בשאול תחתיות חס ושלום, הן מחמת יצרו הרע המתגבר עליו ומביאו למעשים רעים ומדות רעות, הן מחמת שנפל והתערב בין אנשים הרחוקים מאד מיראת השם וקיום התורה, ומחמת זאת נפל למעשים רעים ומדות רעות, כמבואר בתהלים (קו, לה.) "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" הינו כשמתערבים בין גויים, או בין ישראל להבדיל, הרחוקים מיראת השם ומרשיעים במעשיהם ובמדותיהם, ודבר זה גורם ללמד ממעשיהם, ומתרחקים מאד, אף על פי כן צריך לדעת שאין הכל אבוד חס ושלום, ואין הכרח להשאר בהתרחקות, אלא יש תקנה ועצה אמתית לשוב אל השם יתברך ולזכות לקיום התורה גם בהתרחקות הגדולה.

העצה היא התקרבות אמתית לצדיק הגדול האמתי, כי גם בהיותו רחוק מהשם יתברך במקום המרחק, כאשר הוא מתקרב באמת לצדיק האמת ומקים עצותיו, בודאי יתעורר בהתעוררות גדולה ליראת השם וקיום התורה. כי על־ידי ההתקרבות האמתית לצדיק האמת, יכול כל אדם לקבל חיות מן הקדשה, אפלו שנתרחק כמו שנתרחק.

על־כן יש לדעת ולזכר שאין יאוש בעולם כלל, וכן אמר אדמו"ר מוהר"ן זצ"ל, בלשון אידיש (שם באותה תורה, ובחיי מוהר"ן מט) "קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין" [אין שום יאוש בעולם]. לכן יש לזכר שאפלו אם נפל למקום שנפל, הינו אפלו שנתרחק מהשם יתברך בהתרחקות הגדולה ביותר חס ושלום, אזי אם יחזיק עצמו באמת בהתקרבות לצדיק האמת, ויתחזק ביראת השם בכל כחו, בודאי יש לו תקוה גדולה לחזר אל השם יתברך כראוי. (תניינא עח)

והעקר לקים (יונה ב, ג) "מבטן שאול שועתי", הינו מכל התרחקות ומכל מיני נפילות וירידות חס ושלום, יש לזעק ולבקש רחמים מהשם יתברך, להנצל מן היצר הרע ולהתקרב ליראת השם וקיום התורה, ולא להתרפות מצעקה ותפלה בשום פעם. אך הכל יהיה בסתר ובצנעה, מחמת כמה טעמים, וכמבואר בפסוק (מיכה ו, ח) "והצנע לכת עם אלקיך". ותמיד לבקש ישועה ורחמים מהשם יתברך, ועל־ידי זה יעזר השם יתברך בודאי, לשוב ליראת השם ולקיום התורה כראוי. (שיחה שב, חיי מוהר"ן רעא)