# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/102/2/

עקר מצות הולדת הבנים הוא, כי כשמוליד נפש מישראל, הרי הוא מוסיף על הקבוץ של ישראל נפש אחת, שעל־ידי־זה נתרבו הבתים של הקדשה מאד מאד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב, שעל־ידי־זה גורם להעלות שעשועים גדולים ונפלאים לפני השם יתברך, ועל כן עקר המצוה הוא להוליד בן כשר, בן, שיקים התורה והמצוות.

ואם שלאו כל אדם זוכה, שיהיו בניו צדיקים וכשרים גמורים, על כל פנים מאחר שהם בכלל ישראל, המאמינים בהשם יתברך ובתורתו, ואביו מחנך אותו מנעוריו לעסק בתורה ותפלה ולכנס לבתי־כנסיות ובתי־מדרשות ולהתוסף על הקבוץ הקדוש של ישראל להתפלל עמהם יחד בכל יום ולומר: שמע ישראל וגו' – הרי זה גורם שעשועים נפלאים לפניו יתברך, מאחר שהוסיף נפש לקבוץ הקדוש של ישראל, וגם אולי יפקון מנה בנין דמעלי [יצאו ממנו בנים מעלים] שיהיו צדיקים גמורים.

ועל כן העקר – שיראה לחנך את בניו לילך בדרך האמונה הקדושה, כאשר קבלנו מאבותינו, כמו שכתוב: "ושננתם לבניך וגו' ולמדתם אתם את בניכם", בפרט לרחקם בכל מיני הרחקות מהכתות הרעות, שקמו בדורות הללו להעביר, ח"ו, את נערי בני־ישראל מעקר הדת הקדושה וללמד אותם חכמות חיצוניות ותנ"ך עם הבאורים הרעים וכו', כמפרסם.

אבל מאחר שרב בני־ישראל הכשרים מחנכים בניהם בדרך אבותינו אשר מעולם, שיבלו ימיהם רק על תורה ותפלה וכו', הרי הם מוסיפין נפשות קדושות לקבוץ הקדוש של ישראל, ונתרבין הבתים מאד, ועל כן שכרם הרבה מאד, ועל־ידי־זה תבוא הגאלה, כמו שכתוב: "הקטן יהיה לאלף וגו', אני השם בעתה אחישנה". (הלכות פריה ורביה ה', אות ב־ג)