# א

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/1091/1/

לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִין בַּלַּיְלָה הוּא קָרוֹב יוֹתֵר לַעֲלוֹת אֶל הַשְּׁכִינָה, הֵן מִצַּד הָאָדָם, הֵן מִצַּד הַשְּׁכִינָה, כִּבְיָכוֹל, כִּי הָאָדָם יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ וּלְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ בַּלַּיְלָה יוֹתֵר מִבַּיּוֹם, מֵחֲמַת שֶׁאָז הָעוֹלָם נַיָּח קְצָת מֵרְדִיפַת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְגַם הַשְּׁכִינָה הִיא סְמוּכָה לְהָאָדָם הַלּוֹמֵד בַּלַּיְלָה וּמַקְשֶׁבֶת לְקוֹלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה וְכוּ' נֹכַח פְּנֵי הַשֵּׁם" – נֹכַח פְּנֵי הַשֵּׁם דַּיְקָא, כִּי הַשְּׁכִינָה קְרוֹבָה אֵלָיו, וְהוּא נֹכַח פְּנֵי הַשֵּׁם מַמָּשׁ, כִּי בַּלַּיְלָה הַשְּׁכִינָה הִיא בָּעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, וְאָז עִקַּר מְנוּחָתָהּ אֵצֶל הָאָדָם הַלּוֹמֵד אָז. (הִלְכוֹת תְּפִלָּה א')
