# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/1091/3/

יש חמשים שערי קדשה, וארבעים ותשעה שערים יכולין להשיג, והשער החמשים נאמר עליו: "ותחסרהו מעט מאלקים", כי הוא בחינת "במפלא ממנו", ואי אפשר להשיגו. וכן להפך, יש חמשים שערי טמאה.

וכשלב האדם בוער אפלו אל הקדשה חוץ מהמדה, שזה בחינת שרוצה לכנס במדרגה שהיא בחינת במפלא ממנו, ואז הוא בבחינת שרוצה להשיג מה שהיא בחינת שער החמשים כפי מדרגתו, ואז רבוי האור גורם שבירת כלים, ח"ו, שמשם עקר יניקת הטמאה, ועל־ידי־זה יוכל לפל לגמרי לההפך ממש, לבחינת החמימות דסטרא־אחרא, שהוא בחינת תבערת הלב ביותר לכל התאוות רעות שהם מבחינת החמשים שערי טמאה, רחמנא לצלן. (וזה בחינת: יעלו שמים ירדו תהומות, שמחמת שהעליה הוא שלא כסדר, על כן גם הירידה – עד התהום, ח"ו, וזה בחינת: פן יהרסו לעלות אל השם ונפל וכו', וזה בחינת: אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה).

ועל־ידי התורה שנתנה ביום החמשים, על־ידי־זה יוצאין מחמשים שערי טמאה לחמשים שערי קדשה, כי על־ידי התורה מקררין שני מיני חמימות הנ"ל, כי על־ידי התורה מצמצמין האור של שער החמשים וממשיכין ממנו הארה גדולה לארבעים ותשעה שערי קדשה, שזה בחינת: "מזקק שבעתים", הנאמר בתורה. וכן על־ידי התורה משברין ומבטלין השער החמשים של הטמאה, ואזי ממילא בטלין כל הארבעים ותשעה שערי טמאה שיניקתם משער החמשים שלהם, ואז נתבררין כל ניצוצות הקדשה מהחמשים שערי טמאה ונכללין בחמשים שערי קדשה, כי עוונות נתהפכין לזכיות, ואז נעשה מהם בחינת מאה שערים, בחינת מאה ברכות. (כמבאר בפנים, הלכות תרומות ומעשרות ג', אות ד, ז'-ח')