# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/1091/4/

עקר הפגם של עץ הדעת טוב ורע היה, שלא כללו בחינת למדן וצדיק, יחד, שזהו בחינת הפגם של הלומדים החולקים על הצדיקים, שאומרים: ש'עקר הוא רק הלמוד בעצמו, ואין צריכים להתקרב להצדיקים ולתקן מעשיהם כלל', ולבסוף זה וזה לא עלתה בידם.

כי אחר־כך משליכין גם למוד התורה אחרי גום, כמצוי, בעוונותינו הרבים בכמה אנשים, שבימי נעוריהם עסקו בתורה קצת ואחר־כך פרקו על תורה לגמרי וגם קלקלו מעשיהם יותר מעמי הארץ, וכל זה – מחמת שלא השגיחו על תקון מעשיהם כלל ולא השתדלו להתקרב לצדיקי אמת ואמרו שעקר הוא הלמוד, ולבסוף זה וזה לא נתקימו בידם.

כי באמת עקר תקון למוד התורה הוא על־ידי בחינת צדיק, (ומי שמפריד בחינת למדן מבחינת צדיק הוא בחינת אחר, שקצץ בנטיעות) כי תכלית תורה – תשובה ומעשים טובים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וכשהלמדן כפוף להצדיק, אזי זוכה לציר אותיות התורה לטוב על־ידי כח הצדיק, שהוא הרב האמת, (כמבאר בפנים) אבל כשאינו כפוף תחתיו, ומכל־שכן כשחולק עליו, ח"ו, אזי: "לא זכה – נעשית לו סם מות", כי מציר אותיות התורה להפך, ח"ו, על־ידי שמפריד בין בחינת למדן לבחינת צדיק.

כי עקר ציור אותיות התורה לטוב, שיהיו בבחינת סם חיים - הוא רק על־ידי הצדיק האמת, שזכה לשמירת הברית בתכלית השלמות. ואפלו מי שאינו זוכה לזה שיהיה הוא בעצמו בבחינת צדיק בשלמות, אף־על־פי־כן אם הוא מכניע את עצמו על כל פנים תחת הצדיק כעבד תחת אדוניו, אזי כל תורתו ולמודו וכל מעשיו מקבלים תקון על־ידי הצדיק האמת, שמציר הכל לטוב, ואזי נאמר עליו גם כן: "זכה – נעשית לו סם חיים", על־ידי כח הצדיק. (הלכות אמנין ד', אות כ"ג)