# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/136/4/

עקר אבדת הימים, שהאדם אובד את ימי חייו, ח"ו, העקר הוא על־ידי תאות ממון וטרדות הפרנסה, כנראה בחוש.

ועל זה נאמר: "עושה עשר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו", כי אינו זוכה להשלים את ימיו, כי אובד את ימיו על־ידי־זה. וכמרגל לשון זה בספרי מוסר: "אדם דואג על אבוד דמיו, ואינו דואג על אבוד ימיו".

ועקר מרירות וטרדות הממון של כל אחד הוא על־ידי הכעס, כי מי שמבטל את הכעס זוכה לעשירות תמיד, כי הוא שמח בחלקו תמיד, ועל־ידי־זה זוכה לעשירות ממש כנ"ל.

אבל מי שאינו משבר את הכעס, עליו נאמר: והיה כי ירעב והתקצף, ואפלו כשיש לו עשירות, הוא מלא כעס, כמו שכתוב: כל ימיו כעס ומכאובות, כי בכל פעם חסר לו יותר, ועל כן באמת כל עשירות שלו אינו כלום, ועליו נאמר: 'דעת חסרת – מה קנית', הינו על־ידי הכעס, שעל־ידי־זה חכמתו מסתלקת ממנו והוא בבחינת חסר דעת, אז מה קנית. כי בודאי אין העשירות שלו כלום, כי תמיד חסר לו יותר, ולבסוף אין נשאר לו כלום ומאומה לא ישא בידו, ועל כן עקר תקון הימים – על־ידי שמבטל הכעס, שלא לכעס ולהתקצף על החסרונות שלו, רק להיות שמח בחלקו, ועל־ידי־זה זוכה לעשירות ממש כנ"ל. (שם, אות יח)