# א

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/151/1/

על־ידי טבילות מקוה נופלים כל השונאים, ונתבטלים כל הצרות והמניעות, שמונעים את האדם מעבודת השם יתברך.

כי על־ידי טבילת מקוה מבטלין עצמן אל השם יתברך בבטול גמור, בבחינת מסירות־נפש, שזה עקר שלמות הרצון דקדשה, שצריך שיהיה הרצון חזק במסירות־נפש – זהו בחינת טבילות מקוה.

ועל כן כשהוא נכנס ונתעלם בתוך המים ומוסר נפשו אל השם יתברך ומקשר עצמו אליו יתברך בתקף החשק והרצון אל הקדשה. וזה עקר כונתו בטבילתו: כדי שיזכה להמשיך עליו על־ידי־זה רוח חדש דקדשה, ואז על־ידי־זה הוא נכלל בשרש הרוח העליון דקדשה, שהוא בחינת רוח אלקים, המרחפת על פני המים, ועל־ידי־זה הוא זוכה להוציא רוח חדש דקדשה מכח אל הפעל כנ"ל, וכשזה קם זה נופל, וממילא נתבטלים ונופלים כל השונאים והחולקים, שהם עקר המונעים מלהוציא הדברים שבקדשה מכח אל הפעל. וזה מרמז במקרא שכתוב: "מקוה ישראל השם", "כל עזביך יבשו וסורי בארץ יכתבו, כי עזבו מקור מים־חיים" וכו'. (כמבאר בפנים, הלכות הכשר כלים ד', אות כ)