# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/165/2/

מי שרוצה לשום לבו על דרכיו, להסתכל על תכליתו וסופו הנצחי – הוא יודע ומבין, שצריכין בכל יום ויום עצות עמקות הרבה להנצל ממה שצריך להנצל, כל אחד כפי עניניו, עד שיזכה לעבר היום בשלום.

כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, וכמה סבות והרפתקאות שעוברין על האדם בכל יום ויום, וכמה עצות עמקות ותחבולות גדולות צריך בכל יום, שיזכה להנצל מהרוצחים והאורבים האכזרים, העומדים עליו בכל יום, שהם היצר הרע וחילותיו, וצריכין בכל יום ויום לצעק הרבה ממעמקים, מעמק הלב מאד מאד, בבחינת: "ממעמקים קראתיך השם", בחינת: "צעק לבם אל השם", עד שיזכה להמשיך עצות עמקות מהצדיק האמת, שהם בחינת: "מים עמקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה", כדי שיזכה לידע לתת עצות בנפשו בכל דבר באפן שיצליח על־ידי זה הצלחה אמתית ונצחית. ועל זה צעק דוד המלך, עליו השלום, הרבה: "עד אנה אשית עצות בנפשי", וכתיב: "בעצתך תנחני", וכתיב: "אברך השם אשר יעצני", ועל־זה תקנו חכמינו ז"ל להתפלל בכל יום: "ותקננו בעצה טובה מלפניך". (הלכות ראש־חדש ו', אות ז)