# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/170/11/

בענין פסח שני, מרמז כי אין שום יאוש בעולם, כי אפלו מי שהוא טמא או בדרך רחוקה מאד מהשם יתברך ואינו יכול להקריב את קרבן השם במועדו, דהינו שאינו זוכה לעבד עבודתו תמיד בסדר, במועדו ובזמנו, כראוי לאיש ישראל, אף־על־פי־כן אם אינו מיאש את עצמו מחמת זה והולך אל הצדיק האמת, שהוא בחינת משה, לדרש את השם, ושואל ומבקש: "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן השם", כי אף־על־פי שטמאתי את נפשי ונתרחקתי מהשם יתברך, אף־על־פי־כן אני שואל עצה ותחבולה איך להתקרב אל השם יתברך מעתה על כל פנים, כי בודאי יש עצה גם בשבילי איך להתקרב להשם יתברך, ואז השם יתברך מרחם עליו וזוכה על־ידי־זה לתכלית העליה, וזוכה על־ידי־זה להוסיף פרשה בתורה, כי על־ידי שמבקשין ומחפשין איה מקום כבודו, על־ידי־זה זוכין אחר־כך להתגלות התורה, כמבאר במקום אחר. (הלכות גבית חוב מהיתומים ג', אות י"ח)