# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/170/12/

אף־על־פי שבאמת צריכין לזרז ולמהר מאד מאד להמלט על נפשו, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד, רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן אי אפשר לדחק את השעה, וצריכין להמתין ולהמתין עד ישקיף וירא השם משמים.

אבל אף־על־פי־כן גם בתוך זמן ההמתנה והשהיה אסור להסיח דעתו מזה, רק ליחל ולקוות ולצפות ולמנות ולספר הימים ולכסף ולהשתוקק בכל עת, מתי יזכה ליום ישועת נפשו בשלמות.

וזה בחינת ספירה, שאין אנו עושין שום דבר, רק אנו סופרין הימים והשבועות, ובזה ממשיכין על עצמנו קדשת קבלת התורה מחדש בכל שנה, הינו על־ידי בחינה זו הנ"ל שאנו רוצים וחפצים ומשתוקקים לקבל את התורה, וכפי רצוננו ותשוקתנו החזקה בודאי היינו חפצים לקבלה בזריזות תכף ומיד, אך באמת אי אפשר לדחק את השעה, וההכרח להמתין עד יום החמשים, אבל אף־על־פי־כן גם לעת עתה אסור לשכח ולהסיח דעתו מזה, ח"ו, שזה בחינת מה שסופרין הימים, כי הספירה מורה על גדל עצם התשוקה והגעגועים, כמו מי שמתגעגע וחושק לאיזה דבר, אזי הדרך – שסופר הימים עד שישיג תשוקתו, כמו כן אנו סופרין ומונין הימים והשבועות, שזה מורה על עצם התשוקה והרצון החזק שיש לנו לקבלת התורה.

ועל כן באמת נוהגין כל ישראל לקים מצות ספירת העמר בהתעוררות גדול ובתשוקה גדולה להשם יתברך, ועל־ידי־זה אנו זוכין להמשיך בשלמות בחינת דבורים חמים כגחלי־אש, בחינת: "כי עזה כמות אהבה" וכו', הינו על־ידי גדל האהבה והשתוקקות דקדשה הנ"ל זוכין על־ידי־זה: רשפיה רשפי אש, ועל־ידי־זה זוכין לקבלת התורה בבחינת: "ודבריו שמעת מתוך האש", כנזכר לעיל. (הלכות גזלה ה', אות כ"ב, כ"ג, כ"ה)