# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/170/13/

כל ימות השנה צריכין להכין עצמו על ראש־השנה, שהוא יום הדין, כי העקר הוא ראש־השנה, כי כמו שהאדם צריך להכין את עצמו כל ימי חייו ליום הדין הגדול והנורא שלעתיד, כמו־כן בפרטיות צריך להכין את עצמו כל ימות השנה על ראש־השנה, שהוא יום הדין, כי הוא נורא ואים וכו'.

וביותר צריכין להתחיל ולהכין את עצמו כשרואין הימים ממשמשין ובאין, שהם מחמשה־עשר באב ואילך, שאז מתחיל ההמתקה של חטא העגל וחטא המרגלים, שעל־ידי־זה כל זה נפגם הזכרון דקדשה, כמאמר רבותינו ז"ל: "מיום שנשתברו הלוחות, ירדה שכחה לעולם", ובחמשה־עשר באב התחיל ההמתקה של שבירת הלוחות, ומתחיל להאיר הארה מארבעים ימי רצון, שאז קבלו אחר־כך ביום־כפור הלוחות האחרונות, שזכה בחינת תקון הזכרון, ועל כן אמרו רבותינו ז"ל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה־עשר באב וכיום־כפור", כי בחמשה־עשר באב מתחיל להאיר הארה מהלוחות האחרונות, שנתנו ביום־כפור, ועל כן נתתקן בחמשה־עשר באב גם חטא המרגלים, כי בו פסקו מתי מדבר, כמאמר רבותינו ז"ל.

ועל כן מחמשה־עשר באב צריכין להתחיל לקום בחצות, שזה בחינת תקון הזכרון, ואחר־כך בימי אלול, עוסקין בזה ביותר, וכל ישראל מתעוררין אז וזוכרין בהשם יתברך ובעלמא דאתי, וזה בחינת מה שתוקעין בשופר כל חדש אלול, כי שופר הוא בחינת זכרון, כמו שכתוב: "והיה לכם לזכרון".

ועקר תקון הזכרון נמשך בראש־השנה, שאז עקר מצות שופר, שהוא יום הזכרון, כי הוא ראשון לעשרת־ימי־תשובה, וצריכין להמשיך על עצמו הזכרון הנ"ל, שעל־ידי זה עקר התשובה.

ובשביל זה צריכין לנסע לצדיקים על ראש־השנה, כי זה עקר עסק הצדיקים תמיד – שיזכירו אותנו תכליתנו הנצחי לעולם הבא וילמדו אותנו עצות ודרכים ישרים לזכות לזה, וביותר עוסקים הצדיקים בזה בראש־השנה, (כמבאר בפנים).

והזכרון הזה הוא בכלליות ובפרטיות, וזה סוד השנה והתעוררות השנה שבראש־השנה, כי השנה הוא בחינת זכרון בעלמא דאתי בכלליות, כי אז עולה הנשמה לבחינת עלמא דאתי, ואחר־כך, בהתעוררות השנה, אז צריכין לעסק בזה בפרטיות, ואחר־כך, ביום כפור, אז גמר התקון של הזכרון, ועל כן נתנו אז לוחות האחרונות, והכהן גדול נכנס בו לפני ולפנים, (כמבאר בפנים).

ואחר־כך נכנסין לסכה, שהיא הקף ענני־כבוד, שהם מגנים עלינו שלא ישלט בנו עוד הרע־עין, שהוא בחינת קלפת עמלק, בכדי שלא לפגם עוד, ח"ו, בזכרון הקדוש שהמשכנו עלינו בימים האלה, בפרט בראש־השנה ויום כפור וזה בחינת השמחה שמרבין בסכות, בכדי לתקן גם על־ידי־זה בחינת המדמה, שכל זה בחינת תקון הזכרון הנ"ל.

ועל כן לוקחין אז הארבע מינים שבלולב, ומבאר בזהר הקדוש, שעל־ידי־זה אנו לוקחין אותו יתברך, כביכול, בידינו, הינו שאנו ממשיכין עלינו בחינת הזכרון בפרטיות, שהוא בחינת הרמזים מה שהשם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית בהמחשבה דבור ומעשה שבכל יום, ומרמז להאדם בכל מקום ובכל זמן שיתקרב אליו, שזה בחינת הנענועים שמנענעין לכל רוחות, הינו שאנו ממשיכין עלינו את הרמזים הנ"ל. (הלכות ברכות הראיה ה', אות י"ז-י"ט)