# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/170/15/

עקר קדשתו של אדם – כשמסגיר עצמו בתוך ביתו וחדרו בבחינת: "לך, עמי, בא בחדריך", ונאמר: "והצנע לכת עם אלקיך", וזה בחינת השבח שנאמר על תלמידי־חכמים: 'כל כבודה בת־מלך פנימה', כי עקר תפארתו וקדשתו של האדם הוא כשיושב בתוך ביתו, ששם עקר המשכת הקדשה, אבל בחוץ הוא מקום שליטת החיצונים.

ועל כן היה ראוי שישב האדם תמיד בתוך ביתו, אבל האדם מכרח לצאת גם לחוץ בכל פעם, אך זה בחינת "עיל ונפיק" [נכנס ויוצא], כי אף־על־פי שהיה ראוי שיהיה אדם דבוק בקדשה תמיד בבחינת "עיל", אף־על־פי־כן עקר שלמות הקדשה הוא דיקא כשזוכה האדם להיות "עיל ונפיק".

כי בהכרח שיעבר על האדם עליות וירידות הרבה בכל יום, וכשזוכה להיות בקי בהלכה בחינת 'בקי בעיל בקי בנפיק', לקים כמו שכתוב: "אם אסק שמים – שם אתה, ואציעה שאול – הנך", להחזיק עצמו בהשם יתברך תמיד בקשר אמיץ, בין בעליה בין בירידה – אזי הוא זוכה להעלות גם מקומות החיצוניות ומדרגות התחתונות כלם אל הקדשה, ואז הירידה – תכלית העליה.

וזה בחינת מה שצריכין לצאת מן הבית אל החוץ בכל פעם, כי כשיוצא לחוץ, שזה בחינת ונפיק, כי שם שליטת החיצונים, וכשזוכר גם שם בהשם יתברך ומדבק את עצמו בו יתברך, אזי הוא מברר מקומות החיצונים ומגביה הכל אל הקדשה, וזה בחינת: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", בחינת עיל ונפיק. וזה בחינת מה שהלכו ישראל במדבר, שהוא מקום החיצונים, מקום נחש שרף ועקרב, כדי להכניע הסטרא אחרא ולברר הקדשה גם משם בבחינת: 'זכאה מאן דעיל ונפיק', ואז דיקא, כשהולכים במדבר במקומות החיצונים, שזה בחינת ונפיק, וכשזוכים אז למצא את השם יתברך – אז דיקא השם יתברך חופף על ישראל בקדשה גבוהה מאד.

שזה בחינת הקף ענני־כבוד שזכו ישראל במדבר, שהם בחינת סכה, בחינת אמא דמסככא על בנין, שהוא קדשה גבוהה מאד וחופפת וסוככת על האדם דיקא בעת שהוא בבחינת ונפיק בכדי לשמרו ולהצילו לבל יפל שם, ח"ו, ועוזרת אותו להכניע הסטרא אחרא ולברר משם דיקא את הקדשה.

נמצא, שדיקא על־ידי בחינת ונפיק זוכין לעליה גדולה מאד, לבחינת סכה, שזה בחינת ירידה תכלית העליה הנ"ל. וזה בחינת מצות סכה, שזכה אותנו השם יתברך בתחלת השנה, בתחלת התשובה, שצריכה להיות בבחינת עיל ונפיק דיקא, ובחינת עיל מקימין בראש־השנה ועשרת־ימי־תשובה ויום־כפור, ואחר־כך צריכין לקים גם בחינת ונפיק, שזה בחינת מה שיוצאין מן הבית לישב בסכה להורות, שכשהאדם בבחינת ונפיק ומבקש ומחפש גם שם לדבק את עצמו בהשם יתברך, אז דיקא זוכה לקדשה גבוהה מאד, לבחינת סכה, שהוא בחינת מקיפים, ששומרים ומגנים על האדם אז, כשהוא בבחינת ונפיק.

ועל־ידי מצות סכה אנו זוכין בכל השנה לעשות תשובה שלמה, בבחינת עיל ונפיק, ובכל עת שאנו בבחינת ונפיק, אז מגן עלינו סכת שלום כאם המגנה על בנה לבלי לפל, ח"ו, כשהולך במקום סכנה.

וזה שמבקשין בלילה דיקא (שהיא בחינת ונפיק, כנגד מדת יום) "ופרס עלינו סכת שלומך", כי אז דיקא מגן סכת שלם, כי סכת שלם מגן על האדם תמיד, בכל עת סכנה שצריכין שמירה, אז מגן סכת שלם.

וזה בחינת: "כי יצפנני בסכה ביום רעה", שדיקא ביום רעה, שהוא בחינת ונפיק, דהינו בעת שנופל האדם מעבודתו וכשזוכה לחזק את עצמו ולבלי ליאש את עצמו גם אז, אזי הסכת שלם מגן עלינו כנ"ל. (הלכות ראש־השנה ד', אות ז).