# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/170/19/

בראש השנה, אז השם יתברך מרחם עלינו ודן אותנו לכף זכות לכל אחד כפי מקומו, ועל־ידי־זה אנו נכנסים באמת לכף זכות. עד שאנו זוכין על־ידי־זה לצעק להשם יתברך מעמקא דלבא ולשוב בתשובה לפניו יתברך.

ואחר־כך, בהושענא רבא, בסוף סכות – על־ידי שזכינו לישב בסכה, שהיא בחינת כסא הכבוד, מקומו של עולם, על־ידי־זה אנו זוכין כל ישראל לקבל הארה משם, עד שכלנו זוכין לבחינה זאת לקים אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ולידע לדון את הכל לכף זכות, אפלו הפושעי־ישראל, עד שנזכה להכניס כלם לכף זכות ולהאיר בהם ההארה של ראש־השנה, דהינו שכלם ימצאו תמיד פתח ודרך התשובה בכל מקום שהם בכל עת וזמן.

ועקר הפתח והדרך הוא לצעק תמיד להשם יתברך מעמקא דלבא, יהיה איך שיהיה, ולא יתיאש עצמו מן הצעקה לעולם, שזה בחינת רבוי הצעקות, שמרבין לצעק בהושענא רבא כמה וכמה פעמים: "הושענא", וכן נעורין כל הלילה וגומרין ספר תהלים, שהוא מלא צעקות וזעקות ושועות וכו' להשם יתברך, עד אשר לא נמצא שום אדם שבעולם, שלא יוכל למצא את עצמו בספר תהלים, הכולל כל באי עולם בכל הדורות ובכל המדרגות שבעולם עד תכלית המדרגה התחתונה מאד, ומעורר כלם לשוב אל השם יתברך, כי תהלים מסגל לתשובה, ובהושענא רבא אנו ממשיכין הדרך הנפלא הזה, שיזכה כל אחד מישראל על־ידי קדשת ראש־השנה ויום־הכפורים וסכות לדון את הכל לכף זכות ולהכניס דרכי התשובה בכל אחד מישראל, דהינו לומר תהלים ולצעק להשם יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה.

וכמו כן צריכין לדון גם את עצמו לכף זכות ולקים גם בעצמו: "אל תדין עד שתגיע למקומו", כי בודאי גם מקום עצמו אינו יודע מאיזה מקום נמשך וכל מה שעברו עליו בכל הגלגולים ומאיזה מקום נמשכין עליו היצרין רעים והמחשבות רעות שלו וכו', על כן אסור ליאש את עצמו לעולם, כי צריכין לקים גם בעצמו: "אל תהי בז לכל אדם", שזה בחינת אסור שפיכת־דמים, (כמבאר בפנים), כי האדם מזהר על אסור שפיכת־דמים גם בנפש עצמו, וכמו שכתוב: "ואך את דמכם לנפשתיכם" וכו', ודרשו רבותינו ז"ל: "זה השופך דם עצמו", כי גם לבזות את עצמו ביותר, עד שיוכל לפל ביותר על־ידי־זה, ח"ו, הוא בודאי אסור חמור, כי צריכין לדון גם את עצמו לכף זכות, כי מי יודע את מקומו. והעקר – שלא תיאש את עצמך מן הצעקה לעולם, ולצעק ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד מעמק הלב בחינת: שפכי כמים לבך נכח פני השם, שעל־ידי־זה נזכה כלנו לשוב אליו יתברך.

וכל זה אנו עוסקין להמשיך בהושענא־רבא, ועל כן עוסקין אז עם ערבי־נחל, שמרמזין על פושעי ישראל, לקים גם בהם: "אל תהי בז לכל אדם", ולדון אותם לכף זכות. וזה בחינת מה שאומרים בהושענא רבא משנה־תורה, שכלו סובב והולך על קטב זה, להזהיר את ישראל, שבכל מה שיעבר עליהם וכו', אף־על־פי־כן אל ייאשו את עצמם מן הצעקה לעולם, כי לא יטש השם עמו ורחמיו אינם כלים לעולם, ואחרי כל החטאים והכעסים, שמכעיסין לפניו יתברך בכל דור, אף־על־פי־כן "ימין השם רוממה", ועל כן תמיד יכולין להתקרב ולשוב אליו יתברך מכל מקום שהוא. (שם, אות ט"ז)