# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/170/7/

עקר הגאלה תלויה באמונה, ולאמונה שלמה אי אפשר לזכות כי אם על־ידי אמת.

ולבוא לאמת הוא על־ידי שמקבל העצות הקדושות של הצדיקי־אמת, וזה בחינת כלליות התורה, תרי"ג עטין דאוריתא [עצות של התורה], וזה בחינת גדל הנס של יציאת מצרים, כי אז היה עדין קדם מתן־תורה, שהוא תרי"ג עטין הנ"ל, כי מחמת שנאחז בהם עדין זהמת מצרים מאד, על כן לא היה אפשר להם עדין לקבל אור העצות הקדושות, מחמת זהמת הנחש, שהוא בחינת עצת רשעים, שהיה נאחז בהם עדין, וממילא כשאין זוכין לקבל אור העצות הקדושות, אזי הם רחוקים מאמת ומאמונה – ואיך תהיה הגאלה?! והפליא השם יתברך חסדו עמנו, והאיר עלינו אור גדול ונורא מאד שלא בהדרגה, דהינו שהאיר עלינו אור עצם האמת קדם שזכינו לקבל העצות הקדושות, ועל־ידי אור האמת זכינו לאמונה גדולה, שעל־ידי־זה היתה הגאלה.

וזה בחינת המחין הגדולים והנוראים, המרמזים במצות אכילת מצה, הינו בחינת גדל הארת עצם האמת, שמאיר עלינו אז, כי עקר תכלית גדלות המחין הוא אמת, שהוא כלל כל המחין הקדושים שבעולם.

ועל כן אסור אז החמץ באסור חמור, כי אכילת האדם הוא בחינת דעת, כי המח והדעת הוא כפי האכילה, (וכמבאר במקום אחר), וכל העצות הקדושות הם בחינת חמוץ המח דקדשה, כי העצה צריכה להיות בישוב־הדעת ובמתון, עד שיחמיץ את הדבר היטב. אך לעמת זה יש גם כן בחינת חמוץ המח דסטרא־אחרא, שהם העצות רעות ומחשבות ורעיונים רעים, שהם כנגד התורה הקדושה.

ועל כן נקרא היצר הרע שאור שבעסה, ואין חכמה ואין עצה לעמד כנגדו, כי אם על־ידי העצות הקדושות של התורה הקדושה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'בראתי יצר הרע – בראתי תורה תבלין', ומחמת שאז היה עדין קדם קבלת התורה, והיה בלתי אפשר להמתין עד שיקבלו אור האמת על־ידי העצות הקדושות בהדרגה וכסדר, מחמת שהיה נאחז בהם עדין זהמת הנחש, שהוא בחינת עצת רשעים – על כן אסור אז החמץ ושאור, כי אז החמץ הוא בחינת חמוץ המח דסטרא־אחרא, רק אנו צריכין לקבל אז אור האמת בעצמו קדם שנחמץ ונתלבש בבחינת עצות.

ועל־כן בשבועות, שזכינו לקבל התרי"ג עטין ופסקה מאתנו זהמת הנחש, אז נמתק ונתתקן החמץ בקדשה גדולה, עד שמביאין אז שתי הלחם דיקא מחמץ.

וזה הענין של יציאת מצרים נעשה בכל אדם ובכל זמן, כי בכל עת שהאדם משקע, ח"ו, בגלות הנפש, יש לפעמים שהאדם משקע כל כך, עד שאי אפשר לגלות לו שום עצה קדושה איך לצאת מן החשך והגלות, כי כל מה שיתנו לו איזה עצה, תתגבר הסטרא אחרא על זה, עד שתקלקל אותה על־ידי עצות רעות שלה, שהם בחינת זהמת הנחש. אבל כשהשם יתברך חומל על האדם ורוצה להכניס בו התעוררות לתשובה, אזי השם יתברך מאיר בדעתו אור עצם האמת קדם שנתגלין העצות הקדושות, על־ידי עצם האמת הזה הוא נמשך אחר הקדשה בהשתוקקות גדול וזוכה לאמונה, ועל־ידי־זה נתקרב לצדיקי אמת והולך בדרך עצתם, ואז מקבל אמתת האמת של הצדיק אמת ושל התורה הקדושה על־ידי שמקבל העצות הקדושות, שמלבש בהם אור האמת, כי עצת צדיקים היא בחינת כלה זרע אמת.

וזה גם כן בחינת אכילת מרור, שהוא זכר לשעבוד וגלות, כי צריכין לסבל מרירות גדול קדם שזוכין לברר העצות הקדושות מאחיזת הסטרא אחרא, שהוא בחינת עצת הנחש, שמבלבלת כל העצות הקדושות וממררת את החיים ממש, שזה בחינת וימררו את חייהם בחמר ובלבנים – בחמרא דשמעתא ובלבון הלכתא, שכל זה הוא בחינת ברור ולבון העצות הקדושות, שהם כלל הלכות שבתורה, שהוא תרי"ג עטין, ונקראת עצה ותושיה, אך על־ידי הארת עצם האמת, שהאיר עלינו השם יתברך בפסח, על־ידי־זה נתבטל כל המרירות הנ"ל על־ידי הארת המחין הגדולים, בחינת אור האמת, שהוא בחינת מצה כנ"ל. (הלכות פסח ז', אות ד, ח, י"א, י"ב)