# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/170/8/

היין מרים את הדעת למעלה ממדרגתו, ועל כן יש בו שתי בחינות: זכה – נעשה ראש, לא זכה – נעשה רש.

כי אי אפשר לשתות היין בקדשה גדולה כי אם כשזוכין לתקון הברית, שעל־ידי־זה זוכין לעצות קדושות ולאמת ואמונה, ואז יכול לזכות על־ידי היין, שיתרומם מחו ויתרחב דעתו, עד שיעלה לשרש הדעת, שהוא בחינת שרש התורה והמצוות, ששם הוא למעלה מכל מצוות התורה, וכל המצוות מקבלין חיות והארה משם. וכשעולה לשם, נתלהב ביותר ונתחזק ביותר לקים מצות התורה, מחמת שממשיך על עצמו אור שרש המצוות.

אבל להפך ח"ו, כשאין זוכין לבחינות הנ"ל, ואין אמונתו שלמה עדין, אזי על־ידי שתית היין והשכרות יכול לקלקל מאד, עד שכל הדרכים רעים דומות עליו כמישור, ח"ו, כמו שכתוב: כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. כי מחמת שנתרומם מחו למעלה מכלי המחין שלו, על כן אינו רואה עוד לפי בחינתו כל האזהרות של המצוות של משה רבנו, וכמבאר במקום אחר על פסוק: "פן ישתה וישכח מחקק".

ועל־כן בפסח, שאז נתגלה אור האמת בעצמו למעלה ממדרגת המחין, הינו קדם שנתלבש האמת בהעצות כנ"ל, ועל כן חיבין אז לשתות יין ארבע כוסות, כי עכשו על־ידי היין דיקא נתרומם המח ומקבלין אור האמת בעצמו למעלה מכלי המחין, ועל־ידי־זה נשלמת האמונה הקדושה.

(ומתקנין בזה הפגם של אדם הראשון, שאמרו רבותינו ז"ל: סחטה ענבים ונתנה לו, וכן הפגם של נח, שנאמר בו: וישת מן היין וכו', כמבאר בפנים, ועל כן הם ארבע כוסות – כנגד ארבע לשונות של גאלה, שעקר הגאלה תלויה באמונה כנ"ל, וארבע כוסות הם כנגד הארבע בחינות, שהם: אמונה ותפלה ונסים וארץ־ישראל כל כוס כנגד בחינה אחת בפני עצמה, כמבאר בפנים שם)