# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/170/9/

בכל דור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, כי זאת הבחינה הוא בכל אדם ובכל זמן, שעקר מרירת הגלות לכל אחד הוא בחינת טרדת הממון והפרנסה, ועקר גאלת הנפש לכל אחד הוא כפי מה שזוכה לקרב את עצמו לצדיקי אמת, שעל־ידי־זה משבר תאות ממון וזוכה להיות שמח בחלקו על־ידי שמרגיש עניותו בכל הבחינות: בגוף ונפש וממון, ועל־ידי־זה זוכה לבחינת גאלה, לבחינת עשירות דקדשה, עד שיכול לזכות על־ידי־זה גם לעשירות גדול ממש בגשמיות.

וזה עקר הגאלה שלמה שתהיה על־ידי משיח צדקנו, שאז יחזר כל העשירות אל הקדשה לישראל, שיהיו אז כלם צדיקים, וכמבאר במקראות הרבה גדל העשירות שיהיה אז, וכל זה יזכו דיקא על־ידי העניות המר, שסבלו בגלות הזה, וגם אז, כשיצאו מהגלות הזה ויזכו לעשירות, אף־על־פי־כן לא ישכחו עניותם ולא יתגאו, רק יחזיקו עצמם כעניים, כמו שכתוב: "וחסו בו עם עני ודל". וגם משיח בעצמו נקרא 'עני ורוכב על החמור', כי עקר העשירות האמתי ברוחניות וגשמיות זוכין על־ידי עניות ושפלות באמת כנ"ל. (הלכות פורים ו', אות י"ג)