# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/180/2/

אמרו רבותינו ז"ל: "רהיטי ביתו של אדם וקורותיו ואבני ביתו מעידין בו בשעת הדין". ולכאורה תמוה, ואם כן, אם אחד עבר עברה, ח"ו, בחוץ או בשדה, שאין בו מחצות, מי מעיד בו?

אך באמת עקר העדות הם בחינת מחצות הבית בגשמיות וברוחניות, כי כל העברות והתאוות באים על־ידי פגם העינים על שהלך אחרי עיניו, בפרט תאות נאוף, שעקרה על־ידי ראית עינים, כמו שכתוב: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", כמו שדרשו רבותינו ז"ל. והעקר – על־ידי ראית עיני המחשבה, כי בכל מה שהאדם מעין במחשבתו לטוב או להפך נקרא גם כן ראיה, וצריך האדם לשמר עיניו בגשמיות וברוחניות, שלא יסתכל, ח"ו, בשום דבר המביא לידי הרהור, ובמה שמכרח לראות בעיניו, צריך לזהר מאד שלא יניח עיני מחשבתו להסתכל ולעין בזה, ח"ו, עד שיבוא לידי הרהור, ח"ו, רק צריכין תכף לפרס מחצות המחין כנגד התאוה הזאת, כי המחין הם מחצה פרוסה בפני זאת התאוה, והבחירה ביד האדם לתפס מחשבתו ולפרס מחצות המחין ולהנצל מתאוה זאת, כי המחשבה ביד האדם להטותה לדרך הישר, וכמובא במקום אחר.

ועל כן הקורות ואבני ביתו של אדם, שהם בחינת המחצות, הם דיקא מעידין בו, כי גם המחצות של בית האדם בגשמיות, הכל ברא השם יתברך בשביל שמירה, כי השם יתברך ברא כמה מחצות להאדם לפני עיניו, כדי שיוכל לשמר עיניו מראות ברע, ח"ו, כי ברא על העין שתי מחצות לכסות עליה, שהם ריסי ועפעפי העינים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וכן ברא מחצות הבתים, שבהם צריך האדם להיות נסתר ברב העתים, כדי להשמר מהזק ראית עינים שבחוץ.

ועקר המחצות השלמות, שהם עקר השמירה על כל השמירות, הוא מחצות המחין כנ"ל, כי אפלו כשיושב בבית, צריך להזהר שלא לפגם מחצות המחין, שלא יבוא לידי הרהור, ח"ו, ואז, כששומר מחצות המחין כראוי, אז אפלו כשמכרח לצאת לשוק, יהיה נשמר גם כן על־ידי מחצות המחין, שהם מחצות פרוסות בפני תאוה זאת.

ועל כן מי שפגם באיזה עוון, ח"ו, שהוא רק על־ידי פגם המחצות, על כן קורותיו ואבני ביתו, שהם המחצות, מעידין בו. (ועל כן התורה מתחלת בבית דבראשית, כי בראשית הוא מרמז לתלת גונין דעינא ובת עין, כמובא במקום אחר, כי עקר קיום התורה – על־ידי שמירת העינים, על־ידי תקון המחצות, שהם בחינת בית, בחינת בית דבראשית). (הלכות שתפים בקרקע ד', אות ד)