# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/199/3/

מעלת מצות הצדקה הוא בלי שעור, וכל התורה וכל תקון העולמות תלוי בזה.

כי הכל נברא בשביל כבודו, וכל כבודו נתגלה על־ידי הצדקה, שעל־ידה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון, שעל־ידי־זה נעשה הולדה ונתגלה כבודו, (כמבאר בפנים), ועל כן שקולה צדקה ככל התורה כלה, כמאמר רבותינו ז"ל.

אבל צריכין להרבות בצדקה מאד ולבקש מהשם יתברך, שיזכה לקים מצות הצדקה כראוי, שיתן הצדקה בלב שלם למען שמו יתברך באמת ושיזמין לו השם יתברך עניים הגונים לזכות בהם.

כי עקר תקון הצדקה – שיתגדל כבודו יתברך על־ידי זה כנ"ל, על כן צריך לכון בצדקתו רק בשביל כבוד השם יתברך, לא בשביל כבוד עצמו ח"ו. לא כמצוי בכמה אנשים, שנותנים צדקה רק למי שיש להם ממשלה וכבוד בעולם, ועל כן הצדקה גם להם לכבוד, ועל עניים הגונים וכשרים העוסקים בתורה ועבודת השם באמת אינם משגיחים כלל ומעלימין עיניהם מהם. נמצא, שהצדקה שנותנים הוא רק בשביל כבוד עצמן. ואף־על־פי שבודאי גם בזאת הצדקה יש נקדות טובות, אבל על־ידי צדקה כזאת אין נעשה הכלי הנ"ל בשלמות לקבל על־ידה שפע נעם העליון בשלמות.

ועל כן עקר תקון הצדקה – שתהיה בבחינת מנחה, שהיא קרבן עני, שנתינתו מעטת, ועל כן אינו מתפאר בה, רק כונתו בקרבנו רק לשמים לבד. כמו־כן העשיר – אף־על־פי שנותן הרבה לצדקה, חלילה לו להתגאות בחינת הצדקה ולהתכון בה לכבוד עצמו, רק אף־על־פי שיתן לצדקה הון רב, אף־על־פי־כן יהיה בעיניו כעני.

כי באמת נגדו יתברך הכל עניים, כמו שכתוב: מי הקדימני ואשלם, כי הכל רק ממנו יתברך, כמו שכתוב: ממך הכל ומידך נתנו לך, ועל כן דוד המלך עליו השלום, בעת שנתן הון רב לנדבת בית־המקדש אמר: "והנה בעניי הכינותי" וכו', כי החזיק כל נתינתו לעניות, וצדקה כזאת יקרה מאד, כי הוא בחינת מנחת עני, שחביבה מאד מחמת שכונתו רק לשמים בלי שום התפארות עצמו כלל, ועל כן נקראת צדקה כזאת בשם מנחה בחינת: "מגישי מנחה בצדקה". (הלכות תפלת המנחה ו', אות ד)