# י

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/204/10/

מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו, לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִמִּיתָה עוֹלָמִית וּלְהִנָּצֵל מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּפִירוּת, וְלִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהִיא עִקַּר הַחַיִּים, צָרִיךְ לִנְסֹעַ וְלָבוֹא אֶל הַצַּדִּיקִים וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם, שֶׁזֶּה סוֹד אַרְבָּעִים וּשְמוֹנֶה עָרֵי מִקְלָט, שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּים, שֶׁהָיָה צָרִיךְ הָרוֹצֵחַ לָנוּס וְלִבְרֹחַ לְשָׁם. וְאַרְבָּעִים וּשְמוֹנֶה עָרִים אֵלּוּ הֵם כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים וּשְמוֹנֶה תֵּבוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא יְסוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. (הִלְכוֹת תְּחוּמִין ה', אוֹת ל"ז)
