# א

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/309/1/

כשרואה האדם, שהיצר הרע והתאוות מתגברים עליו מאד מאד, ונדמה לו שקשה לשברם – צריך לידע: שבודאי אין הקדוש־ברוך־הוא בא בטרוניא עמו, ובודאי אם לא היה לו כח לשבר, לא היה השם יתברך מגרה בו יצר הרע כזה, רק אדרבא, ידע מזה, שבודאי נפשו יקרה וקדושה מאד בשרשה, שמחמת זה מתגברין עליו כל כך, כי כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו, כמאמר רבותינו ז"ל.

כי אין זה דרך הענוה אמתית להחזיק את עצמו לרשע גמור, ח"ו, ולהקטין מעלת נפשו הקדושה, רק אדרבא, צריך לידע ולהאמין, שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבוהה מאד מאד, ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שעור תלויים בה, כי אפלו נפש הפחות שבפחותים שבישראל גם כן גבוהה מאד מאד, מכל־שכן וכל־שכן נפשות בעלי־תורה, ובפרט אותם שיש להם שכל גדול, כל מה שהשכל גדול ביותר – הנשמה גבוהה ביותר, על כן האדם הבר־שכל, כשרואה שיצרו מתגבר עליו ביותר, צריך לידע, שבודאי נפשו גבוהה ביותר.

וצריך להתגבר לרחם על עצמו לבל יאבד אוצרות וסגלות יקרות מאד התלויים בנפשו, עין לא ראתה וכו', ויתגבר בכל עז להציל נפשו מני שחת מן העשק והתמורה, ח"ו, והעקר – על־ידי רבוי תפלות ובקשות כנ"ל. וזה בחינת: ויגבה לבו בדרכי השם, שצריכין להגביה לבו ודעתו בדרכי השם ולומר בנפשו, שאין נאה לו לעשות מעשים כאלה מעשה בהמה, ח"ו, כי נפשו גבוהה מאד מאד. (הלכות ברכות השחר ג' אות ד'-ה')