# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/346/2/

בגלותנו הארך, שעובר עלינו מה שעובר בכלליות ובפרטיות צרות מצרות שונות, אשר כמעט אפס תקוה ח"ו, על כן אין לנו עתה שום חיות, כי אם התקוה והתוחלת והרצון החזק אליו יתברך, שהוא בחינת הארת הרצון, בבחינת: "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ".

כי אף־על־פי שנדמה כבר להסטרא אחרא שפעלה הרבה ובטלה אותנו מכמה קדשות בכלליות ובפרטיות על־ידי חרבן בית־המקדש ועל הגלות וכו', אף־על־פי־כן לא הועילה כלום, כי עדין החפץ והרצון והכסופין שלנו חזקים ותקיפים מאד אליו יתברך, ומאחר שהרצון דקדשה חזק מאד, אז בודאי לא יועילו עם כל ההסתות והפתויים והבלבולים והמניעות כי כלם יתבטלו מחמת תקף הרצון.

(וזה בחינת מצות חלה, שתקנו חכמינו ז"ל גם בחוץ־לארץ, בכדי שלא תתבטל תורת חלה כי עקר הארת הרצון דקדשה זוכין לקבל בשעת האכילה, דעל־ידי מצות חלה נתתקנת האכילה, שיזכו לקבל על־ידה הארת הרצון, ועל כן נקראת חלה, מלשון תוחלת וקווי, שהוא בחינת רצון וגעגועים, ורק זה נשאר לנו בגלותנו הארך, ועל כן חלה אין לה שעור מדאוריתא).

כי הארת הרצון הוא בבחינת 'אין שעור', ועל כן על־ידי־זה דיקא יכולין להתחזק תמיד ולכבש כל המלחמות מצוה, שצריכין להלחם בזה העולם עם היצר הרע וחילותיו, והם מתגברים מאד מכל צד ורוצים להפיל את האדם גם מהרצון דקדשה, ועל כן צריכין להתחזק בזה מאד ולבלי להתיאש את עצמו בשום אפן ולהיות איש־חיל להתגבר על כל פנים ברצונות טובים דקדשה, שעל־ידי־זה עקר התגברות המלחמה, כי זה נשאר קים לעולם, יהיה איך שיהיה, כי הוא דבר שאין לו שעור, וכל אחד כפי מה שהוא יוכל להתחזק בזה תמיד בכל מה שעובר עליו, כי יהיה איך שיהיה, אף־על־פי־כן רצונו חזק מאד אליו יתברך. (הלכות פדיון בכור ה', אות כ"ו, כ"ז, ל', ל"ב)