# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/353/2/

העולם הזה הוא מלא כעס ומכאובות ויגון ואנחה, וכל חיותנו וקיומנו הוא רק על־ידי בחינת שבת, שהוא עלמא דאתי, כי רק זה כל תכליתנו.

כי בודאי לא ברא השם יתברך את האדם בחכמה נפלאה ונוראה כזאת - בשביל שיסבל עמל וכעס כזה בזה העולם, כי כונת השם יתברך בודאי רק לטובה, וכל הבריאה היתה בשביל לגלות רחמנותו וטובו.

אך עקר בריאת האדם הוא רק בשביל התכלית, שהוא בחינת שבת, וזה כל הנחמה על כל הצרות והיגונות שסובל האדם בזה העולם.

ועל כן צריכין להתגבר מאד בכל עת להמשיך שמחה על עצמו, והעקר – על־ידי שיסתכל על הסוף, שהוא תכלית עולם הבא, שאז יתהפך הכל לטובה. כי אפלו הפחות שבישראל והגרוע שבגרועים – אין שעור לכל נעימות הטוב הנפלא שיזכה אז, ועל־ידי־זה יוכל לשמח את עצמו גם עתה בכל מה שעובר עליו, עד שיזכה על־ידי־זה ליצא מן גלותו, מהיכלי התמורות, ויזכה לכל טוב. (הלכות ברכות הודאה ו', אות ט'-י')