# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/353/3/

מי שלבו שלם עם השם ואמונתו חזקה ומאמין שהכל ברצונו יתברך, אזי הוא בשמחה תמיד, ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם. בבחינת: "אל תירא מפחד פתאם".

כי מאחר שהכל רק ברצונו יתברך, אם כן אין לו להתירא משום דבר, כי מי יוכל לעשות לו דבר גדול או דבר קטן בלי רצונו יתברך?, כמו שכתוב: "השם לי לא אירא", ועל כן הוא שמח תמיד.

ואפלו אם לפעמים באין עליו איזה יסורים, ח"ו, אף־על־פי־כן מאחר שיודע שהכל ברצונו יתברך לבד, הוא יכול לשמח את עצמו תמיד, כי כונת השם יתברך, שמביא עליו היסורין, הוא בודאי רק לטובה: אם להזכירו שישוב בתשובה, אם למרק עוונותיו, ואם כן כל היסורים, ח"ו, הם טובות גדולות, ועל כן הוא יכול לשמח את עצמו תמיד, כי יודע שהשם יתברך מלא רחמים, וכונתו יתברך בודאי לטובה, "ולא לעולם יריב", ובודאי ישוב השם וירחמהו וייטיב אחריתו, והיסורים יתהפכו לו לטובה גדולה לעולמי עד ולנצח נצחים. ועל כן הוא בשמחה תמיד.

אבל מי שנוטה, ח"ו מאמונה וטועה, ח"ו, בכפירות של חכמי הטבע, וסובר שיש טבע, ח"ו – אזי אין לו שום חיים כלל, כי כל ימיו כעס ומכאובות, "וכל ימי רשע הוא מתחולל וכו' בשלום שודד יבואנו", כי מתירא פן יבוא עליו שבר פתאם, וכשבא עליו איזה צרה ויסורין, אין לו למי לפנות להושע, ועל כן הוא מלא צער ויסורין ופחדים ועצבות תמיד, ואין לו שום חיים כלל, (וכמבאר במקום אחר).

אבל מי שיש לו אמונה שלמה ברצון, שיודע שהכל רק ברצונו יתברך, אזי זוכה לשמחה גדולה, וכל היראות והפחדים שיש לו מאיזה דבר שבעולם, כלם נתהפכין לשמחה גדולה, כי על־ידי־זה הוא חוזר להשם יתברך ויודע שהכל לטובה כנ"ל. (הלכות כלי־היין א', אות א)