# א

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/439/1/

לפעמים כשאדם מוכיח את עצמו או את חברו ומתחיל להזכיר המעשים רעים שעשה, אזי שכיח שיפל עוד יותר ויותר, כי נופל בדעתו מאד, ויש שנפלו מאד על־ידי־זה וכל זה נמשך מבחינת התוכחה שאינה כראוי, שמחלשת כח הנשמה על־ידי שמעוררין הריח רע של עוונות.

כי עקר התוכחה צריכה להיות בבחינת מטה כלפי חסד, לחפש למצא בעצמו וכן בחברו על כל פנים איזה נקדות טובות, והתוכחה תהיה בדרך חסד לחזק את עצמו ואת חברו בהשם יתברך ולבטח ברחמיו העצומים, שיש אצלו חסד כזה, שגם כל המעשים רעים יכולין להתהפך לזכיות, אפלו אם הרבה לפשע מאד, ח"ו, "כי עם השם החסד והרבה עמו פדות".

ועקר התוכחה תהיה באפן שיחזק את עצמו ואת חברו להתעורר להשם יתברך ולהתחיל מעתה להתקרב אליו יתברך, ולא שיקלקל יותר על־ידי תוכחתו, שיפל ח"ו יותר.

ולתוכחה כזאת אין זוכין כי אם על־ידי שמקשרין עצמו לצדיקי הדור, שהם בחינת משה, שעל־ידי תוכחתם מוסיפים ונותנים ריח טוב בהנשמות. (הלכות ציצית ה', אות ז)