# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/474/3/

עקר כל הצרות והגליות, רחמנא לצלן, הם על־ידי חסרון הדעת, שכל אחד הולך בעולם כמו משגע ושובב ממש, כמו שכתוב: "וילך שובב בדרך לבו", ועל זה צעק הנביא: "שובו בנים שובבים".

וכשיבין האדם בעצמו כל זאת, איך הוא שובב ומשגע ממש, כי הולך אחרי שרירות לבו, ואינו מסתכל על תכליתו הנצחי – בודאי יחוס על עצמו ויצעק על כל פנים הרבה להשם יתברך, ועל־ידי־זה יזכה לפי בחינתו להוליד הדעת והמחין ולהוציא אותן מתעלומתן, שעל־ידי־זה עקר הגאלה בכלל ובפרט, בכל אדם ובכל זמן. ועל־ידי־זה היה גאלת מצרים ועל כן בפרשיות שמדברים מגלות מצרים והגאלה, נוהגין אז הכשרים להתענות ולצעק להשם יתברך בתפלות וסליחות, ונקראים שובבי"ם. (הלכות גלוח ה', אות ח)