# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/515/11/

יעקב אבינו, עליו השלום, זכה בגדל קדשתו להוריד את עצמו לעמק הנפילות של כל ישראל בכלל ובפרט ושבכל דור ודור עד עקבות משיחא, ועל כן תקן תפלת ערבית, שהוא בעת החשך הגמור, כי הוא מאיר בלב ישראל - שאפלו בתכלית החשך הגמור צריכין להתחזק גם כן לעסק בתפלה, כי לית רעותא טבא דאתאבד (אין רצון טוב שנאבד). וזה תקן בעת שזכה לפגע במקום ההוא, שהוא מקום בית־המקדש, ושם זכה להשיג בשלמות עצם מעלת האתערותא דלתתא, שאפלו התעוררות כל דהו, מאיזה בחינה ומדרגה שהוא אינו נאבד לעולם. כי הצדיק האמת בחינת יעקב משגיח על זה ומקבץ ומאסף הכל ובונה מזה בנינים נפלאים, (כמבאר כל זה בפנים), על כן תקן תפלת ערבית, שאפלו בחשכת לילה ואפלה ממש יתעורר האדם להתפלל ולצעק אליו יתברך, בבחינת: "מבטן שאול שועתי", כי גם צעקה מהשאול תחתית אינו נאבד לעולם. (שם אות פב, פט)