# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/515/14/

יש שני מיני קלפות, שמבלבלין דעת האדם מלהתחזק בתפלה: והם קלפות עשו־עמלק וישמעאל. שזה בחינת קלפות הערלה והפריעה.

קלפת עשו־עמלק הוא בחינת הערלה הגמורה, כי הוא כופר בעקר ואינו מודה בתפלה כלל ומטעה לב האדם לומר, שאין התפלה מועלת, ח"ו, מאחר שמתארך הגלות כל כך, ובכל יום צועקים ואינם נושעים. ועל־ידי מצות מילה, שחותכין הערלה דחפיא על ברית, על־ידי־זה מבטלין קלפתו הרעה ונמשך בחינת תקון הברית, שעל־ידי־זה זוכין להתחזק בתפלה תמיד, כי עקר תקון התפלה הוא על־ידי תקון הברית.

אבל עדין יש קלפה אחרת, בחינת קלפת עור הפריעה, שהוא בחינת קלפת ישמעאל, שמשם נמשך טעות אחר בלב האדם להתרשל בתפלה, ח"ו, מחמת שנדמה לו, שכבר שמע השם יתברך בודאי את תפלתו, בפרט כשרואה איזה צמיחת קרן ישועה, שאז נדמה לו, שכבר נתקבלה תפלתו, והוא מתרשל להתפלל יותר, וזה נמשך מבחינת קלפת ישמעאל, שנקרא כן על שם: "כי שמע השם אל עניך", ותרגומו: "ארי קבל השם ית צלותיך".

ובאמת אפלו כשאין רואין עדין שום ישועה, צריכין להאמין שאין שום תפלה לריק, ח"ו, ולהתחזק בתפלה יותר, וכן להפך, אפלו כשרואין איזה ישועה, אסור לבטל ולהתרשל מתפלתו על־ידי־זה, רק צריכין לשמח בישועתו ולהיות מודה על העבר וצועק לעתיד לבוא, כי עדין אנו צריכין הרבה ישועות מאד כל ימי חיינו, עד שנזכה לבוא למה שאנו צריכין לבוא, אשר בשביל זה באנו לעולם הזה.

ואם יתרשל בתפלה על־ידי שנדמה לו שכבר פעל בתפלתו הרבה, שזה נמשך מבחינת קלפת ישמעאל, בחינת קלפת הפריעה – על־ידי־זה, ח"ו, נתעכב גמר ישועתו ויתארך גלותו, ח"ו. ואז יחזר ויתעורר קלפת עשו־עמלק, שהיא בחינת קלפת הערלה, ויטמטם לבו לגמרי מלהתחזק בתפלתו על־ידי זה בעצמו שרואה, שזה כמה שצועק ואינו נענה עדין לזכות לישועה שלמה.

וזה בחינת: "מל ולא פרע, כאלו לא מל", וזה בחינת: "וישב מרדכי", ודרשו רבותינו ז"ל: "ששב לשקו ולתעניתו". כי אף־על־פי שכבר ראה ישועות נפלאים כזאת, שהרכיבוהו על סוס המלך וקראו לפניו וכו', אף־על־פי־כן לא נתרשל על־ידי־זה מתפלתו וצעקתו.

וכן אצל אסתר כתיב: "ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך וכו', ותבך ותתחנן־לו להעביר את רעת המן" וכו', וזה מרמז על כלל כנסת־ישראל, שהם בחינת אסתר, שאפלו כשרואין ישועות ונסים גדולים ונפלאים, שהסטרא אחרא בחינת המן־עמלק כבר נפלה מאד, ותלו אותו ואת בניו על העץ – אף־על־פי־כן אינם מסתפקים בזה, ועדין הם עומדים ומתפללים ובוכים ומתחננים לפניו יתברך, כבן המתחטא לפני אביו, להעביר את רעת המן, שהוא הסטרא אחרא, לגמרי, שיזכו להטהר ולהתקדש לגמרי.

כי אף־על־פי שבודאי צריכין להודות הרבה על הישועות שכבר נעשו לו, אף־על־פי־כן עדין אנו צריכין להרבות בתפלה מאד, כי עדין אנו צריכין ישועות רבות כל ימי חיינו, על כן צריכין להתחזק להרבות בתפלה תמיד. (שם, אות כ"ג, כ"ד)