# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/515/5/

עקר שמחתן של ישראל הוא על־ידי אמונה, בחינת: "אנכי אשמח בהשם". וזה בחינת קריאת־שמע, שהוא יסוד האמונה.

ומחמת שהשמחה הוא קומה שלמה עם רמ"ח איברים, על כן קורין אחר שמע ישראל שלש הפרשיות וכו', שהם רמ"ח תבות שיש בקריאת־שמע, כמאמר רבותינו ז"ל.

ועל־ידי שמחה זוכין לגאלה בחינת: כי בשמחה תצאו, וזה בחינת ברכת גאלה שאחר קריאת־שמע.

וצריכין לסמך גאלה לתפלה, כי עקר שלמות עבודת התפלה – כשהוא בשמחה, בחינת: "עבדו את השם בשמחה", והתפלה הוא בחינת דבקות בהשם יתברך, כידוע, שזהו תכלית השמחה לשמח בו יתברך ולהדבק בו בדבקות עצום ונפלא.

ועקר בנין השמחה הוא על־ידי עשרה מיני נגינה. ועל כן עקר התפלה הוא במנין עשרה, ועל כן אמרו רבותינו ז"ל: "כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי־ישראל וכו', כי זהו עקר שלמות השמחה – להפך כל מיני יגון ואנחה לשמחה, כדי שיהיה נעשה מהם מרכבה לקדשה. וזה בחינת חלבנה שבקטרת, כי קטרת הם גם כן בחינת שמחה, בחינת: "קטרת ישמח לב", והחלבנה הוא בחינת היגון ואנחה, שנהפך גם כן לשמחה.

ועל־כן צריך כל אחד לזהר להתפלל בצבור דיקא, בכדי שאפלו אם יש בו אחיזת היגון ואנחה, יתהפך גם כן לשמחה על־ידי קדשת רב הצבור, ועל כן התפלה היא רפואה לכל, כי כל הרפואות הם על־ידי שמחה. (הלכות קריאת־שמע ב')