# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/515/7/

בשעת המנחה, אז תקפא דדינא שלטא [תוקף הדין שולט], שמשם כל המניעות מעבודת השם יתברך. ועל כן הזהירו רבותינו ז"ל ביותר, שלא לאחר תפלת המנחה, כמבאר במשנה: "לא ישב אדם לפני הספר" וכו', מחמת שאז שכיחים המניעות ביותר, מחמת שאז הזמן שרב העולם טרודים במשא־ומתן ופרנסתם, שמהם כל המניעות מעבודת השם יתברך, ואז צריך האדם להתגבר ביותר ברצונות חזקים וכסופין גדולים להשם יתברך, כדי שיזכר בהשם יתברך בתוך המשא־ומתן, בתוך תקף המניעות, שזהו העקר.

וזה בחינת תפלת המנחה, כי התפלה היא עבודה שבלב, בחינת רצון, אך עקר התגברות הרצון צריכין בשעת מנחה, ועל כן הזהירו עליה רבותינו ז"ל ביותר, כי על־ידי תפלת מנחה זוכין להמשיך ההמתקה של מנחה של שבת, שאז עקר הארת הרצון, רעוא דרעוין, כידוע, ומחמת שהרצון דקדשה הוא בחינת מנחת עני, על כן קראו רבותינו ז"ל לתפלה זאת בשם מנחה. (הלכות ברכות הריח ה', אות ח')