# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/547/2/

אף־על־פי שעקר הענוה הוא, שיהיה אין ממש, אף־על־פי־כן אסור להיות עצל ונבזה, שקורין "שלימזלניק", כי זה כמו ענוה פסולה, ח"ו.

כי צריך להיות חזק ואמיץ וגבור חיל מאד לעמד כנגד כל המונעים מעבודת השם בבחינת: ויגבה לבו בדרכי השם, כי כשמבטל עצמו נגד הבעלי־גאוה, הרוצים להרחיקו מדרכי אמת, אזי על־ידי הענוה שלו הוא נותן כח להגאות, שהם הבעלי־גאוה הנ"ל, ועל כן ענוה פסולה הוא בחינת פגם הגאות. (וזה היה הפגם של שאול, שהחיה את אגג על־ידי שבטל דעתו נגד דואג, ושמואל הנביא הוכיחו על ענוה זאת: "הלוא אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה". והתקון היה על־ידי מרדכי, שאף־על־פי שהיה ענו באמת בבחינת אין, אף־על־פי־ כן לא רצה להכניע את עצמו נגד הבעלי־גאוה, שהם בחינת המן, כמו שכתוב: "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה").

ובאמת יש בענין זה משקל גדול ודק מאד, שצריכין להיות בבחינת אין ומה ממש ואף־על־פי־כן יהיה גבור חיל וחזק מאד נגד כל הרשעים והמונעים. (שם, אות כ"ג)