# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/547/3/

עקר נפילת הנפש, ח"ו – על־ידי גדלות, שמשם עקר הנפילות, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, שעקר הנפילה – על־ידי גדלות.

כי באמת אין שום נפילה בעולם כלל, כי השם יתברך בכל מקום, כי "מלא כל הארץ כבודו", אך כשיש לו גדלות, אז 'אין אני והוא יכולין לדור' וכו'. נמצא, שכל הנפילות הם על־ידי גדלות.

(ועל כן אלו הנפשות, שנפלו כל כך עד שנתגלגלו בחיה, ועקר נפילתם היה על־ידי גדלות כנ"ל. ועקר תקון כל הנפשות הוא על־ידי ענוה, שזה עקר תחית המתים ותענוג עולם הבא, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, בחינת: הקיצו ורננו שוכני עפר – מי שנעשה שכן לעפר בחייו וכו' ע"ש. ועל כן השחיטה, שהיא בשביל תקון ועלית הנפש, על כן היא במקום המשכת הצואר להכניע ולבטל את הגדלות, שהוא בחינת משכה דצוארה וכו'). (הלכות שחיטה ג', אות ג)