# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/547/6/

עקר הגאות וההתנשאות הוא בענין הממון והחפצים והעשירות של אדם, וכנראה בחוש, שרבם אובדים עולמם על־ידי תאות ממון. והעקר – על־ידי הגסות והגאות והכבוד, שכל אחד רוצה להתנהג למעלה ממדרגתו.

ועקר פגם הגאות הוא נוגע בהבגדים ביותר, מחמת שהבגדים בשרשם הם גבוהים מאד בחינת: "השם מלך גאות לבש", וכשפוגם בזה, ח"ו, על־ידי עוונותיו ונופל לגאות ורדיפת הכבוד דסטרא־אחרא של תאות והבלי עולם הזה, אז עקר פגם הגאות על־פי רב הוא בהבגדים, כנראה בחוש כמה וכמה אובדים עולמם על־ידי רדיפתם אחר בגדים ותכשיטין, וכמבאר במקום אחר על פסוק: "ותתפשהו בבגדו".

וכל הפוגמים בזה, הוא בחינת עוות המשפט. כי צריך כל אדם לפי מדרגתו ולפי מעמדו לזהר מאד לכלכל דבריו במשפט ולהתנהג בביתו כראוי לו, ולא לחמד ולהתאוות מה שאין ראוי לו, ולהסתכל בכל דבר רק על התכלית - שיגיע מזה כבוד להשם יתברך, ולבטל גאותו וכבודו של עצמו לגמרי. וכל זה הוא בחינת: "יכלכל דבריו במשפט" ומי שפוגם בזה, הוא בחינת עוות המשפט. (הלכות ערלה ה', אות ז-ח יג-יד)