# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/549/2/

מי שכונתו אל האמת, וחוגר עצמו למלחמה בשביל האמת - הוא מנצח תמיד.

כי כל מה שעושה איזה עבדא לצרך מלחמת מצוה זאת, הוא מנצח בזה מיד, מאחר שכונתו לשמים באמת, על כן אף אם אינו זוכה לנצח המלחמה בשלמות, אף־על־פי־כן בזה בעצמו שאוחז הכלי־מלחמה בידו ללחם נגד שונאי השם, שהם היצר הרע וחילותיו וכו', בזה בעצמו הוא נקרא כבר מנצח.

כי כל עבדא ותנועה קלה, שהאדם מתגבר בשביל לעשות רצונו יתברך שמו, הוא יקר מאד בעיני השם יתברך, ותכף הוא מנצח הרבה, נצחון אמתי ונצחי, כי רק זה עקר הנצחון האמתי, כי זה הנצחון ישאר קים לנצח, כי "לית רעותא טבא דאתאבד" [אין רצון טוב שנאבד]. וזה מרמז בזהר הקדוש בענין הארבעה מינים שבלולב, שאמר שם: "מאן נצח - מאן דאחד מאני־קרבא בידוי" [מי מנצח? מי שאוחז בכלי קרב בידו], כי תכף כשאוחזין הכלי־מלחמה ללחם עם המונעים אותו מנקדת האמת, בזה בעצמו כבר נצח הרבה כנ"ל. (הלכות ברכת־הראיה ה', אות ט', י"ט)