# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/549/3/

לפעמים יכול האדם לפל ח"ו, על־ידי האמת דיקא, כי יודע בנפשו, שבאמת קלקל ופגם הרבה, וגם עתה הוא כמו שהוא, ועל כן מסיתו הבעל־דבר לדחותו לגמרי ח"ו, על־ידי האמת שלו, כמרגל זאת בפי כמה אנשים, והרבה יצאו מעולמם לגמרי על־ידי האמת הזה.

אבל כבר גלו לנו הצדיקי־אמת, שהאמת לאמתו אינו כן, כי צריך כל אדם להתחזק עצמו בהשם יתברך תמיד ולקים בחינת (תהלים קל"ט): "אם אסק שמים – שם אתה, ואציעה שאול – הנך", שאפלו בשאול תחתיות ח"ו, ידע ויאמין, שהוא סמוך עדין להשם יתברך, ואין שום יאוש בעולם, ויכולין לשוב גם משם ולהתקרב להשם יתברך באמת.

כי בודאי צריכין לשמר את עצמו מן החטא, ואפלו מפגם כל שהוא, אבל אף־על־פי־כן, אפלו אם נכשל כמו שנכשל, אפלו אלפים ורבבות פעמים ח"ו, אף־על־פי־כן בכל עת ורגע חסדי השם לא תמנו, ויכולין לקרב עצמו להשם יתברך בכל עת ומכל מקום שהוא, כי לגדלתו יתברך אין חקר, ועל־ידי תשובה וצעקה ותפלה ותחנונים הרבה יכול להתהפך הכל לטובה בחינת "עוונות נתהפכין לזכיות", וזהו עקר האמת לאמתו.

וכן כל המחלקת על צדיקי אמת, הן המחלקת מחסידים וכשרים, בפרט של המחקרים הנוטים לדרכי הכפירות, רחמנא לצלן, הכל הוא על־ידי האמת המבדה שלהם, כי האמת נעשה עדרים עדרים, וכל אחד אומר שאצלו הוא האמת, ועל כן ברב ספרי המחקרים צועקין רק על האמת – אוי להם ולהאמת המזיף שלהם, שהוא תכלית השקר והכפירות, רחמנא לצלן.

נמצא מבאר, שהאמת בעצמו צריך שמירה מעלה, שלא יטעה ח"ו על־ידי האמת, וזה בחינת "השומר אמת לעולם". (הלכות שבת ז'. אות נ"ח, ס"ג -ס"ד)