# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/570/2/

אמרו רבותינו ז"ל: "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו – לא היה יכול לו".

בכל יום יצרו מתגבר עליו, זה נמשך מבחינת: 'בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין', שזה הדין מתעורר בכל יום ורוצה ח"ו לנהג העולם בבחינה זאת, ומשם מתעורר ומתגבר היצר הרע, שנמשך משם בכל יום ויום, כי עקר היצר הרע והסטרא־אחרא נמשך מבחינת דינים, שנמשכין מתחלת הצמצום של חלל הפנוי.

אך השם יתברך מרחם תכף ומקדים מדת הרחמים למדת הדין, כמאמר רבותינו ז"ל: "ראה שאין העולם מתקים הקדים מדת הרחמים ושתף למדת הדין", שזהו בחינת העזר והסיוע, שמסיע להאדם בכל יום לשבר את היצר הרע שהוא ממדת הדין.

וזה בחינת תפלין דרש"י, שהחסדים קודמין לגבורות, וזה בחינת: "הקדים מדת הרחמים ושתף למדת הדין", שזהו עקר ההנהגה והקיום של כל העולם, ועל כן עקר התפלין שהכל מניחין, הם של רש"י, כי זהו עקר הנהגת העולם וקיומו על־ידי בחינה זו.

אבל יש צדיקים גדולים כל כך, שאין צריכין סיוע דלעלא, והשם יתברך מתנהג עמהם כמו בתחלת המחשבה, הינו במדת הדין, והם עומדים בכל הנסיונות והיסורין והצרות, הנמשכין ממדת הדין הנ"ל, ונשארים על עמדם, והם ממתיקין הדין בשרשו בתחלת המחשבה, כי מאמינים ויודעים שהדינים והיסורים בעצמן הם טובות גדולות, ועל־ידי־זה באמת הם זוכים לעלות ולהכלל בתחלת המחשבה, שזה בחינת: 'כך עלה במחשבה', הנאמר על מיתת רבי עקיבא, וזה בחינת תפלין דרבנו תם, שהם בחינת מחין גבוהין ביותר, ושם הגבורות קודמין לחסדים, שזה בחינת ההנהגה שעלה בתחלת המחשבה, בחינת הנהגת הצדיקים הגבוהים הנ"ל.

ועל־כן מי שרוצה לקרב את עצמו להשם יתברך, להמשיך על עצמו תוספת קדשה, צריך להניח תפלין דרבנו תם גם כן. כי כל ההתרחקות מהשם יתברך נמשך מהיצר הרע, ששרשו ממדת הדין, שנמשך מתחלת הצמצום של חלל הפנוי, ועל כן עקר תוספת קדשה נמשך על האדם על־ידי תפלין דרבנו תם, שנמשכין מבחינת הצדיקים הנ"ל, העולים לבחינת שרש הדין וממתיקין הכל בשרשם, שעל־ידי־זה נמשך כח על כל הרחוקים לשבר ולבטל היצר הרע שנמשך משם. (שם ה', אות כ"ז-כ"ח)