# א

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/600/1/

כל אחד מישראל – בפנימיות נפשו הוא משתוקק ובוער מאד להשם יתברך, מחמת שבפנימיות הוא מסתכל בכל עת אל התכלית, שהוא אור האין־סוף, שמשם שרשו, ורוצה להתדבק ולהכלל שם.

אך מחמת שבחינה זאת היא בבחינת "רצוא ושוב", וכשהוא בבחינת "ושוב", אז אין הכלים של המחין, (שהם בחינת לבושין), יכולין לקבל אור הזריחה משם, ואז על־פי־רב נשכח ממנו אור הרשימה של הבטול לגמרי.

ועל־ידי מצות ציצית מתקנין הלבושים, שהם בחינת הכלים של המחין, כדי שיוכלו לקבל אור הזריחה של הרשימה מהבטול, שמשם שרש כל התורה.

(וזה בחינת: "וראיתם אותו" שעקרו נאמר על התכלת שבציצית, הינו שצריכין לראות ולהסתכל מאד על התכלית, שהוא בחינת תכלת, כמבאר בפנים. וזה: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, שיסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ויכון ראיתו והסתלקותו רק התכלית לבד – למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, כי על־ידי מצות ציצית זוכין לזכר היטב את אור הרשימה הנ"ל, שמשם נמשך כלל התורה ומצוות). (הלכות נטילת־ידים שחרית ד', אות ח)