# א

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/612/1/

עקר התגברות היצר הרע בכל אדם הוא בפגם הברית.

ואחר כל היגיעות העצומות ורבוי המסירת־נפש, שהצדיקים אמתיים מוסרים נפשם ממש בכל דור ודור בשביל תקון נפשות ישראל, עדין השטן והיצר הרע מרקד בינן ומתגרה בישראל, והעקר בענין זה. כמו שמצינו בימי משה רבנו בעצמו, עליו השלום, כל היגיעות שהיו לו בשביל תקון נפשות ישראל, ובסוף ימיו בא בלעם הרשע, ימח שמו, והכשילם בפגם הברית, ולפעמים מכרח הצדיק להסתלק ולמות בשביל זה, כי לפי עצם התפשטות הסטרא־אחרא אי אפשר לו לגמר התקון בשלמות בחיים, רק לאחר הסתלקותו.

ומזה הפגם באים כל המניעות והבלבולים והמלחמות והמחלוקות, המונעים את האדם מלהתקרב אל הקדשה ומעכבים אותו מלהוציא החיות הקדושה שלו בשלמות מכח אל הפעל, כי כל המניעות מלהתקרב אל הקדשה באים מטמאת קרי, רחמנא לצלן. (כי "קרי" – לשון מניעה, כמו שפרש רש"י בפרשת בחקתי על פסוק: "אם תלכו עמי קרי". וזה: "ואף אשר הלכו עמי בקרי; אף אני אלך עמם בקרי", הינו שמחמת פגם קרי, רחמנא לצלן, על־ידי־זה מזמין להם מניעות עצומות, שנקראים גם כן קרי, ומזה באין כל הצרות וכל הגלות, רחמנא לצלן).

וזה: "והבאתי אתם בארץ איביהם", כי על־ידי־זה מתגברים מאד כל האויבים והשונאים אל הקדשה, שמהם כל המניעות. ועקר התקון לשבר כל המניעות והאויבים הוא על־ידי הרצון והחשק דקדשה, שעל־ידי זה זוכין לשבר כל המניעות.

וזה שסים: "ואז ירצו את עונם", הינו שיהפכו כל העוונות, שמהם כל המניעות, לרצון, ועל־ידי־זה: "וזכרתי את בריתי יעקוב", הינו שיעורר ויזכר השם יתברך זכות הצדיקים הגדולים שוכני עפר, שעקר תקון עוון זה – על־ידם, כי 'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם', ועל כן דיקא אחר הסתלקותם גומרין תקון עוון זה, שזה עקר תקון נפשות ישראל. (הלכות הכשר כלים ד', אות ט"ו, י"ז)