# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/612/5/

עקר תאות נאוף נמשך על־ידי הגנבה של הבעל־דבר, שגונב וחותר במחשבת האדם בכמה תחבולות וערמימיות וגנבות, עד שמביאו לידי הרהור, ח"ו.

ועל כן נסמך "לא תנאף" אצל "לא תגנב", כי עקר נאוף בא על־ידי בחינת גנבה של הבעל־דבר, וזה בחינת: "אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך", הינו שהפסוק מוכיח: 'אם ראית גנב', שהוא היצר הרע, ותרץ עמו, ועל־ידי־זה: 'ועם מנאפים חלקך', כי באמת היה ראוי לך לזהר מאד מהגנב הזה, כי צריכין לשמר מחשבתו מאד, שלא ילכד ברשת הגנב הזה, ואתה – לא די, שלא שמרת עצמך ממנו, אף גם: 'ותרץ עמו', שנתרצית אחריו, רחמנא לצלן, ועל־ידי־זה: 'ועם מנאפים חלקך', כנ"ל.

על כן צריך האדם לזהר ולהשמר מאד, שלא יהיה כרוך אחר המחשבות רעות, שמכניס היצר הרע בדעתו על־ידי גנבותיו ותחבולותיו, רק ישתדל בכל כחו לגרש ולבער הגנב מקרבו, כי באמת הבחירה ביד האדם לגרשו, כי המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו, ושם עקר הבחירה. אשרי השומר מחשבתו היטב, קדוש יאמר לו. (הלכות גנבה ד', אות ט')