# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/66/9/

אין ראוי לשתות יין ומשקה המשכר כי אם מעט להרחיב דעתו, וגם זה בשבת ויום־טוב וסעדת מצוה דיקא, וגם זה רק כשזוכה להתקשר לצדיקי אמת, שכבר זכו לקדשת הברית בתכלית השלמות.

ועל־ידם יכול כל אחד להמשיך על עצמו קדשת הברית, שהוא בחינת קדשת השבת, בחינת שבעים פנים, בחינת שבעים נפש לבית יעקב, ואז דיקא יכול לשתות מעט יין בשבת ויום־טוב לשמח נפשו להרחיב דעתו, כדי שיוכל להתעורר להרגיש ביותר מתיקת נעימת עריבת קדשת התורה, קדשת ישראל, קדשת שבת, שנמשך עלינו בכח הצדיקי־אמת, (כמבאר בפנים).

וגם אז צריכין לזהר מאד - לשתות במדה ובמשקל, לזכות שיהיה בבחינת יין המשמח, לזכות על־ידי השמחה דקדשה להתדבק בהשם יתברך ובתורה ובצדיקים ולהרגיש ביותר גדלת השם יתברך והתורה והצדיקים, כל חד כפום מה דמשער בלבה.

אבל אלו הקובעים עצמם על היין גם בימי החל, ולא די להם בכל זה, כי אם שבאים על־ידי־זה לליצנות ומחלקת, וחולקין על הצדיקים אמתיים, ואפלו אנשים הכשרים קצת, שאינם מתעוררים על־ידי שתית היין לליצנות גמור, רק ששוגה בו, שעל־ידי השתיה הוא שוגה וטועה עצמו, עד שמהפך האמת ודובר סרה על יראי־השם האמתיים, כי נדמה לו, שנטו מן האמת, ח"ו, וכל הטעות הזה בא לו על־ידי רבוי שתית היין – על זה נאמר: "כל שוגה בו לא יחכם", ופגמם וקלקולם על־ידי־זה מרבה מאד. (כמבאר בפנים, הלכות יין נסך ד', אות ד'-ז')