# א

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/75/1/

עקר עצבות ודאגות הפרנסה הוא מחמת שאין לו בטחון בהשם יתברך.

ועקר פגם וחסרון הבטחון נמשך רק מבחינת הזמן והמקום, כי באמת השם יתברך משפיע שפעו הטוב תמיד, בלי הפסק רגע, רק כשההשפעה באה בזה העולם הגשמי, שהוא במקום וזמן, אזי מכרח השפע להתלבש במקום וזמן, ועל כן אין השפע של פרנסה ועשירות נמשכת כי אם במקום וזמן ידוע, כמו שנראה בחוש, שיש זמן שהאדם מרויח, ויש – להפך, וכן במקום שבמקום זה מרויחין, ובמקום אחר – להפך, ומחמת זה עקר דאגת הפרנסה – מחמת שלפעמים נתעכב שפע פרנסתו, על כן עולה דאגת פרנסתו על לבו ודואג מה יאכל למחר, ומחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, וסוף כל סוף אינו משיג פרנסתו כי אם כשיבוא עתו וזמנו.

ואם היה לו שכל אמתי והיה מאמין בהשם יתברך, שהכל ממנו יתברך, רק שצריכין להמתין וליחל להשם עד שיבוא זמנו ועתו, ואז לא היה רץ ומתיגע אחר פרנסתו כל כך, כי השם יתברך יתן לו פרנסתו בעתו בסבה קלה.

כי אף־על־פי שההכרח – שיעשה האדם איזה עבדא קלה בשביל פרנסה, כמאמר רבותינו ז"ל על פסוק: "וברכך בכל אשר תעשה". כי אי אפשר להמשיך השפע בזה העולם, כי אם על־ידי כלים, ועל כן מכרחין לעשות איזה עסק ומשא ומתן, כי על־ידי־זה עושין כלים וצנורות לקבל השפע, אבל באמת אין העסק עקר כלל, רק עקר הפרנסה – מהשם יתברך ובהשגחתו לבד, כי אין אדם יודע במה משתכר.

ועל כן אסור להאדם לדחק את השעה לרדף אחר הפרנסה ביגיעות גדולות, כאלו ח"ו הפרנסה תלויה בזה לבד, כי אדרבא, על־ידי־זה נתמעט פרנסתו, כי כל הדוחק את השעה – השעה דוחקתו, כי אין צרך לו לעשות משא ומתן ועסק רק לצאת ידי מצות עשית משא ומתן באמונה, כדי לעשות איזה כלי וצנור לקבל ההשפעה כנ"ל, וכל מה שיעשה – יוצא בזה. (הלכות רבית ג', אות א)