# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/75/2/

כל החסרונות והעניות והדחקות, שיש לאדם, הוא רק מחמת חסרון הבטחון, כי אם היה לו בטחון שלם בהשם יתברך, לא היה דואג כלל ולא היה חסר לו דבר, כמו שכתוב: "ברוך הגבר אשר יבטח בהשם". ובשנת בצרת לא ידאג.

ועקר הבטחון הוא בחינת יראה בשלמות, דהינו שנשמר מיראות הנפולות ואין לו שום יראה נפולה, שאינו מתירא משום דבר, רק מהשם יתברך, אז הוא בודאי בוטח בהשם יתברך, כי זה עקר הבטחון – שלא יירא ולא יפחד משום דבר, רק מהשם יתברך לבד בבחינת: אבטח ולא אפחד, בחינת: "באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי", הינו שיש לו בטחון שלם בהשם יתברך ואין לו שום יראה נפולה ושום פחד כלל, ואינו דואג כלל מה יאכל למחר, שזה בחינת יראות נפולות.

שזהו עקר העניות – כשיש לו יראות נפולות, הוא בודאי עני ממש, אפלו אם יש לו כל הון דעלמא, כי אפלו אם הוא עשיר גדול, הוא מלא דאגות וצער ויסורים ופחדים תמיד, וכל ימיו – כעס ומכאובות, ואין לו שום נחת ומנוחה ושום חיות כלל, והוא חי חיי צער יותר מכל העניים שבעולם, מחמת שבכל יום נתחדשין לו דאגות ופחדים חדשים מאדונים ושרים וכו' ומכמה וכמה מיני הפסדות, השכיחים ושאינם שכיחים, וגם מצטער בכל עת על רבוי ההוצאה שבביתו, כי נדמה לו כי ההוצאה יתרה על הרוח, וכיוצא בזה רבו מספר רבוי הדאגות שיש לכל אחד ואחד בפרטיות בלי שעור בכל יום ובכל עת ובכל שעה, ואין רגע בלא פגע, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: "מרבה נכסים – מרבה דאגה", וכל זה מחמת יראות הנפולות, מחמת שאין לו בטחון שלם בהשם יתברך. כי אם היה לו בטחון בהשם יתברך בשלמות, בודאי לא היה מתפחד כלל.

כי בודאי הכל ביד השם יתברך, והעשר והכבוד מלפניו יתברך, ואם ירצה השם יתברך שיהיה עני, ח"ו, בודאי לא יוכל לשמר את עצמו מזה בשום אפן, וכן להפך, רק הוא מחיב לעסק באיזה עסק ומשא־ומתן וה' – הטוב בעיניו יעשה, ומאן דיהב חיי – יהב מזוני [מי שנתן חיים נותן מזון].

נמצא: כשיש לו בטחון בהשם יתברך ואינו דואג כלל מה יאכל למחר, זהו עקר העשירות בבחינת 'איזהו עשיר – השמח בחלקו', כי אין לו שום דאגה ופחד כלל, כי הוא בטוח בהשם יתברך, כי בודאי לא יעזבנו לעולם. (הלכות הרשאה ג', אות כ)