# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/756/2/

עקר המחשבות רעות הם בתאות נאוף, רחמנא לצלן. ואפלו שאר מיני מחשבות זרות ורעות, הכל נמשך משם. כי על־ידי פגם הברית נשחת ונפגם הדעת, עד שבאים על־ידי־זה לכל בלבולי וערבובי המחשבות, ומהם באים כל החטאים והפגמים שבעולם רחמנא לצלן.

וכשבלבולי המחשבות מתגברים, בפרטי בלבולים והרהורי נאוף בעצמם, רחמנא לצלן, זה בחינת מבול ממש, שרוצים להטיף את האדם ממש ולהאבידו משני עולמות, רחמנא לצלן, כאשר יודעים רב בני־אדם כל אחד בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו מה שעובר עליו בענין זה, והכל – על־ידי פגם המחשבה.

(ואפלו אנשים כשרים קצת, אשר נצולין ממימי המבול השוטפין כל כך אך אף־על־פי־כן מתגבר הבעל־דבר להתיז קצת ממי המבול גם עליהם, שזה בחינת מה שבארץ־ישראל לא היה המבול, כמאמר רבותינו ז"ל, אף־על־ פי־כן התיזו לתוכה קצת, ודוד המלך עליו השלום, צעק על זה בשביל כלל ישראל בכמה מקראות בצעקות גדולות בחינת: על זאת יתפלל כל חסיד וגו', רק לשטף מים רבים וגו', וכן: אל תשטפני שבלת מים וגו' וכמוהו רבים, וכמבאר בכתבי האר"י ז"ל, שההרהורים ובלבולי המחשבות נקראים מצולות ים, ועל כן צריכין לזהר ביותר לברר המחשבה, שבזה תלוי כל הקדשות וכל המתקת הדינים שבעולם. וכל אחד כפי מה שזוכה לקדש מחשבתו, כמו־כן נתגלה בחינת קדשת ארץ־ישראל, שהוא בבחינת תקון הברית שתלוי בקדשת המחשבה).

אך אי אפשר לזכות לקדשת המחשבה ולהנצל מכל מיני מימי המבול שבעולם כי אם על־ידי דרכי התמימות והפשיטות, שממשיך הצדיק האמת בעולם. (הלכות בית־הכנסת ה', אות כ"ג-כ"ד)