# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/832/5/

אף־על־פי שאנו מתחננים כל כך שנים הרבה לשוב לארץ־ישראל, ועדין אנו רחוקים משם, אף־על־פי־כן אין שום תפלה וצעקה נאבדת, אפלו של הפחות שבפחותים. כי בכל צעקה ותפלה כובשין איזה חלק ונקדה מארץ־ישראל, עד שיתקבצו כל הנקדות שכבשנו בתפלותינו, ואז נשוב לארצנו בקרוב. ואפלו מי שהוא פגום מאד, ואין לו כח בצעקתו ותפלתו לכבש איזה נקדה וחלק מארץ־ישראל, אף־על־פי־כן צעקתו פועל הרבה.

כי הוא בחינת מחאה, המבאר בדין "חזקת קרקעות": שכל זמן שהוא מוחה, אז אין חזקת המחזיק מועלת כלום. על כן אף־על־פי שהם גזלו מאתנו ארץ־ישראל, שהיא ארצנו ונחלתנו, ואין בנו כח להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו, אף־על־פי־כן אנו מתפללים וצועקים בכל פעם, שארץ־ישראל היא שלנו, כי היא נחלתנו, ובזה אנו עושין מחאה להסטרא־אחרא, שידעו שאין חזקתם חזקה כלל, כי ארץ־ישראל היא שלנו מאבותינו, וסוף כל סוף נוציא אותה מידם, בעזרת השם. (הלכות חזקת מטלטלין ה', אות י"ב)