# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/896/4/

כָּל מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ כָּרָאוּי, צָרִיךְ לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא יִרְצֶה לֵילֵךְ בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ נְבוּאָה, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁרָחוֹק מִזֶּה. וְאִם יִרְצֶה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת, יוּכַל לְקַלְקֵל יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר נִכְשְׁלוּ בָּזֶה רַבִּים מְאֹד. רַק צָרִיךְ שֶׁיֵּלֵךְ בִּתְמִימוּת וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה בְּעֶזְרוֹ לָצֵאת מִפְּחִיתוּתוֹ וְיִזְכֶּה לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְאָז – אִם יִזְכֶּה וְיִהְיֶה רָאוּי לָזֶה לְקַבֵּל רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, בִּשְׁלֵמוּת – הַשֵּׁם הַטּוֹב יַעֲשֶׂה עִמּוֹ כִּרְצוֹנוֹ. (הִלְכוֹת חָדָשׁ ד', אוֹת ח)
