# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/896/5/

באמת אין לך אדם שאין לו שעה, אך הרבה אובדים השעה שלהם, שהיה יכול להצליח בה בגשמיות וברוחניות, על־ידי חכמתם של הבל, על־ידי שדוחקים את השעה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: כל הדוחק את השעה, השעה דוחקתו, כי השם יתברך מקים: "עם גבר תמים תתמם ועם עקש תתפתל", ומאחר שהוא עקש ורוצה שימלא לו השם יתברך תכף חפצו, וכשאין לו מה שחפץ הוא אומר, שאי אפשר בזה האפן לעבד את השם יתברך, נמצא שהוא עקש ומהרהר אחר מדותיו יתברך, ואז גם השם יתברך מתפתל עמו והשעה דוחקתו.

אבל ההולך בתמימות ומאמין באמת כי בודאי צדיק וישר השם, ומה שסובל יסורין ודחקות – הכל לטובה, כי עדין לא הגיעה השעה שלו, ומקים: "טוב ויחיל ודומם לתשועת השם". כי לפעמים אין השם יתברך נותן להאדם צרכי ישועתו תכף, עד שירבה בתפלה על זה, כי "השם יתברך מתאוה לתפלתן של ישראל".

וגם בתפלה אסור לדחק את השעה, כמבאר במקום אחר, ולפעמים הישועה מתעכבת עוד מטעמים אחרים, על כן צריכין לילך רק בתמימות ולהאמין בישר משפטיו יתברך ולהרבות בתפלה תמיד על כל דבר, ואז בודאי השעה עומדת לו, כי בודאי תגיע השעה של ישועתו. וכן מבאר בדברי חכמינו ז"ל: "כל המתמים עצמו, שעה עומדת לו" וכו'. (הלכות נזיקין ה', אות ט"ו)