# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzotyesharot/926/2/

כמו שהאדם צריך לעמד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהתר או באסור, ח"ו, כמו־כן צריך להתחזק לעמד בנסיון: אם כבר נכשל, ח"ו, ועבר עליו מה שעבר - לבל יפל על־ידי־זה לגמרי, ח"ו.

כי מה שנמצאים הרבה בני־אדם, שנופלים בדעתם ואומרים, שאי אפשר להם לילך בדרך הישר עוד, זהו רק מחמת תאותם ויצרם הרע, שמבקשים תואנה ועלילה לפרש מאחרי המקום, ח"ו, כדי שיוכלו לילך אחרי תאוותם הרעות, ח"ו, כי התואנות והעלילות, שהבעל־דבר מוצא לכל אדם, רבו מספר, ולכל אחד מוצא עלילות מיחדות, רבם על־ידי חסרון פרנסה ומניעות המונעים וכו', אך אף־על־פי־כן כל אחד מישראל נפשו מרה לו מאד על זה, כי יודע, שיצטרך לתן דין־וחשבון, ועל כן מתגבר בו הטוב בכל פעם ומתעורר לשוב להשם יתברך, אך בשום דבר אינו מוצא לעצמו עלילה ופטור כל כך כמו על־ידי התחבולה הנ"ל של הבעל־דבר, שמפילו בדעתו בכל פעם ומראה לו כאלו אפס תקוה, ח"ו, כי רואה בעיניו, שכבר חתר כמה פעמים לשוב להשם יתברך ונפל אחר־כך, כל אחד כפי מה שנפל, וכן היה כמה פעמים בלי מספר, ועל כן הוא פטור כבר בעיני עצמו מלחתר עוד חתירות לשוב להשם יתברך.

אבל באמת כל הרעיונים והמחשבות של נפילות כאלו הם רק מעשה־בעל־דבר, שמוצא לו עלילה לפרש מאחרי המקום כנ"ל, כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל, וכל אדם צריך שיעבר עליו הרבה קדם שזוכה לכנס אל הקדשה.

ומי לנו גדול מאדם הראשון, שפרש מאשתו ושב בתשובה שלמה מאה ושלשים שנה, ודיקא בכל אלו המאה ושלשים שנה באו רוחות וחממו אותו וכו' (כמו שאמרו רבותינו ז"ל) ובודאי נחלשה דעתו מאד מזה בכל פעם, ובודאי ארב עליו הבעל־דבר ורצה להפילו בדעתו לגמרי בכל פעם, אבל הוא התגבר כנגדו בכל עת, ולא הניח דרכי תשובתו שעסק בהם, עד שזכה בסוף המאה ושלשים שנה להוליד את שת, שממנו השתת העולם, ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח. ואדם הראשון בעצמו היה גם כן כל ימיו צדיק וחסיד ונפטר בשם טוב, ואף־על־פי שעדין צריכין לתקן הפגם שלו בכל דור ודור, אף־על־פי־כן אם לא היה מתגבר ומתחזק בעצמו לתקן מה שתקן, בודאי היה קשה מאד התקון ביותר גם לצדיקים הבאים אחריו.

וכמו־כן הוא ממש בכל אדם גם עכשו, כי זהו עקר הנסיון שלו, שיתחזק את עצמו בכל הירידות שבעולם, רחמנא לצלן, בכל אשר עליו, וירגיל את עצמו בכל יום להתחיל מחדש, וידמה בדעתו כאלו נולד היום וכו', ואז מה שיזכה לתקן בעצמו על־ידי תשובתו השלמה, בודאי מה טוב, ומה שלא יזכה לגמר התקון, יהיה בטוח בכח וזכות הצדיקים הקדושים, שיש להם כח להפך הכל לטובה, ובלבד שלא יתיאש את עצמו מלצפות ולקוות להשם בקווי אחר קווי ולהרבות בצעקה ובקשה ותחנונים לפניו יתברך, "כי עם השם החסד והרבה עמו פדות". (הלכות פסח ט', אות כ"א)