# הלכות אונס ומפתה

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/1109/

"ונתן לאבי הנערה חמשים שקלים כסף" (דברים כב, כט). על־פי התורה הנ"ל (בהלכות גטין הלכה א) 'וביום הבכורים' (סימן נו).

כי כנגד מלכות דקדשה היא מלכות הרשעה, ומלכות דקדשה חיותה ושלמותה על־ידי הדעת, ולהפך מלכות הרשעה מתגברת על הממון לאסף ולכנס, עין שם. אך יש כח במלכות דקדשה להוציא כל הממון מהם ולעשות ממנו דעת בבחינת (קהלת ב, כו): "ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס לתת לטוב לפני האלקים", עין שם.

והנה נשואין בקדשה הוא בבחינת מלכות דקדשה, שהיא מקבלת חיות ודעת מבעלה על־ידי זווג דקדשה, אבל אונס ומפתה, שהוא זווג דסטרא אחרא, היא בחינת מלכות הרשעה שיניקתה מבחינת ניצוצות שבממון כנ"ל, כי הממון הוא בבחינת האשה שהיא בחינת מלכות, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, כמה פעמים (סימן ס' ועוד), כי הממון בא מבחינת גבורות שהם בחינת האשה, כי 'נשים דעתן קלה' (שבת לג:), ודעתן היא רק בבחינת גבורות, כמובא (פרי־עץ־חיים שער התפלין פרק ו). ומשם יניקת הסטרא אחרא כמובא, ועל־כן צריך להמשיך לה חיות, דהינו דעת וחסד להצילה ולשמרה מסטרא דמותא, סטרא אחרא, שסמוכים אליה ונאחזין שם, וכשאין לה חיות, בחינת חסד ודעת הנ"ל אזי יש להם יניקה, חס ושלום, ויניקתם מבחינת הממון, שהוא בחינת גבורות, שהוא בחינת חיות עצמותה שיש לה מעצמה שנאחזין שם כנ"ל. וזה בחינת מלכות הרשעה שיניקתה מהממון כנ"ל.

ועל־כן אונס ומפתה, שהוא בחינת התגברות מלכות הרשעה על־ידי פגם הזווג דסטרא אחרא, על־כן ענשו בממון - שמוציאין ממנו ממון ונותנין לאביה, כי שם פגם בבחינת הממון, על־ידי שהתגבר מלכות הרשעה, שאזי יונקין מהממון ורוצים לאסף הממון אליהם, כי שם ניצוצות הקדשה, על־כן מוציאין מן המאנס או המפתה הממון, כדי להוציא הממון מבחינת מלכות הרשעה, בבחינת "חיל בלע ויקאנו" (איוב כ, טו). כי המאנס או המפתה הוא הוא בחינת מלכות הרשעה כנ"ל, ומוציאין ממנו ממון ונותנין לאביה, שהוא בחינת 'אב בחכמה', ואזי חוזר הממון ונעשה ממנו חכמה ודעת, על־ידי שיצא מבחינת מלכות הרשעה שהוא המאנס וכו', וחזר לבחינת 'אב בחכמה' כנ"ל.

וזהו שהאשה היא תמיד ברשות אחר, או ברשות בעלה או ברשות אביה, כי צריכה לקבל על ידם חיות בחינת חכמה, כדי שלא ינקו הם ממנה, שזה בחינת התגברות מלכות הרשעה, שיונקת מן הממון שהוא בבחינת האשה כנ"ל, כי יניקתם רק כשאין לה בחינת חיות הנ"ל, שהוא חסד עליון, בחינת דעת גדול, כמו שמבאר שם. ועל־כן הבעל והאב זוכין בכל ממונה שיש לה, דהינו מציאתה ומעשה ידיה ושאר זכותים, כי כל ממונה שהוא חיות עצמה צריך שיהיה ברשות הבעל או האב, כדי שיהיה נמשך בחינת דעת וחסד לתוך בחינת הממון, כנ"ל, בחינת גבורות, כדי שלא תתגבר מלכות הרשעה חס ושלום, לינק מן הממון, כנ"ל.

וזה בחינת חמשים שקלים כסף שנותן לאביה, כי צריך להחזיר הממון אל הקדשה לבחינת אב בחכמה, שיהיה נעשה ממנו דעת כנ"ל, והדעת הוא בחינת נו"ן שערי בינה, בחינת מן, כמובא שם במאמר הנ"ל, ועל־כן צריכין לתן חמשים שקלים ואזי חוזר ונעשה מן הממון בחינת נו"ן שערי בינה.

ומזה למדו שעור כתבה גם כן חמשים שקלים (כתבות י.), כי בזווג דקדשה צריך גם כן לתן לה כתבה של חמשים שקלים - כי כל חיותה על־ידי הממון כנ"ל וכמו שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן סט), וצריך שיהיה נמשך לה הממון על־ידי בעלה דיקא, שאזי נמתק הממון, שהוא חיות האשה, שהוא בחינת גבורות על־ידי בעלה, שהוא בחינת חסד ודעת, שהוא ממתיק ומתקן ממונה וחיותה, ועל־כן צריך לתן לה כתבה חמשים שקלים כסף - כדי להמשיך לה ממון שנמתק על ידו ונעשה בבחינת חמשים שקלים כסף, בחינת נו"ן שערי בינה כנ"ל, שאזי מקבלת החיות בשלמות בבחינת חסד ודעת כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות יא.): שהכתבה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, 'קלה' דיקא, בחינת 'נשים דעתן קלה' כנ"ל, ועל־ידי שהוא נותן לה הארת הכתבה בחינת חמשים וכו', אזי אינה קלה, כי נמשך לה דעת וחסד כנ"ל, ועל־ידי־זה בעצמו אינה קלה להוציא, כי אזי ההתקשרות בשלמות, כי עקר ההתקשרות על־ידי הדעת, וכשיש לה שלמות הדעת גם כן אזי נתקשרין כראוי, ואזי אינה קלה להוציא, כי דעתה בשלמות כנ"ל.

וזה בחינת 'בתך בגרה, שחרר עבדך ותן לה' (פסחים קיג.), כי היא צריכה להיות תמיד ברשות אביה או ברשות בעלה כדי שתהיה נשמרת מהם כנ"ל. וכשבגרה, שאזי יצאה מרשות אביה, צריך למהר להשיאה כדי שתהיה ברשות בעלה, כנ"ל.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.

ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה

הלכה ב' בהלכות יבום הלכה ג'

הלכה ג' בהלכות גטין הלכה ג'

הלכה ד' בהלכות גטין הלכה ד'

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

הלכה ב' – בהלכות יבום הלכה ג' (אות כט).