# א

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/1168/62/1/

כי איתא בהתורה 'תקעו־ג' המדבר מתוכחה (בלקוטי תנינא סימן ח). כי עקר התפלה היא רחמים ותחנונים, ועקר הרחמים תלוי בדעת וכו', ולפעמים כשהם יונקים מן הרחמנות, אזי נפגם הרחמנות ונעשה אכזריות, ואזי נפגם הדעת וכו', עין שם. ומזה בא, חס ושלום, תאות נאוף, כי עקר התאוה על־ידי פגם הדעת, כי המח היא מחצה פרוסה בפני זאת התאוה, כי יש תלת מחין, ומשם נמשך שלשה מיני רחמנות שהם בחינת שלש תפלות ביום, וכל אחד מהתלת מחין הוא בחינת מחצה פרוסה בפני זאת התאוה וכו', עין שם, ואזי התפלה־בבחינת־דין וכו', ואזי צריכין בעל־כח גדול שיוכל להתפלל תפלה־בבחינת־דין כמו פינחס בעת שהיה מעשה זמרי וכו', כי זאת התפלה של בעל כח עומדת להסטרא אחרא בצוארו עד שמכרח להקיא כל התפלות והקדשות שבלע, בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקאנו" וכו'. וזה בחינת (תהלים עד, יג): "אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים", בחינת (ישעיה יא, ט): "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" וכו', וזה בחינת ענני דשפכי מיא וכו'; עין שם כל זה היטב היטב.