# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/1168/62/5/

ועל־כן יש אמות שאפלו כשמתגירין אסורין לבוא בקהל ה' (אבן העזר סימן ד), זה מחמת שנאחז בהם האכזריות והדין כל כך, עד שאין יכולים לכלל בתוך הרחמים והדעת, שזהו בחינת קדשת ישראל אפלו כשמתגירין. וזה מה שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות עח: עט.): 'נתינים דוד גזר עליהם בשביל שלא היה להם רחמנות כלל', כמובא שם, אמר - שלשה סימנים יש באמה זו, רחמנים, בישנים, גומלי חסדים. כל מי שיש בו שלשה סימנים הללו, ראוי לדבק בו, וכל מי שאין בו שלשה סימנים אלו, אין ראוי לדבק בו, הינו כנ"ל. כי אין ראוי לדבק בקהל ה', בזרע קדש ישראל, כי אם מי שהוא בכלל הרחמים, שהוא בחינת דעת, אבל מי שאין בו רחמים, כגון הנתינים, אסורים לבוא בקהל ה', כי פגם הרחמים הוא פגם הדעת, שהוא בחינת תאות נאוף, שזווג דקדשה של ישראל צריך להיות מבדל מפגם תאוה זו וכנ"ל.

וזה שמנו רבותינו ז"ל שלשה מדות, בישנים, רחמנים, גומלי חסדים. הם בחינת תלת מחין הנ"ל, שהם בחינת שלשה מיני רחמנות וכו' כנ"ל, כי גם הבושה הוא בחינת דעת ורחמים, כי עקר הבושה תלוי בדעת, כמו שכתוב (ירמיה ו, טו): "גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו". כי הבהמה שאין לה דעת אין לה בשת, וכן מובן בדברי רבנו ז"ל במקום אחר במאמר 'מרכבת פרעה וחילו' (סימן לח) - שהבושה תלוי בדעת. גם הבושה הוא בחינת רחמים הפך העזות, ש הוא בחינת גבורות ודינים. נמצא, שכל השלשה מדות הנ"ל שהם 'בישנים, רחמנים, גומלי חסדים', הם שלשה מדות רחמנות, הינו כנגד בחינת שלשה מיני רחמנות הנ"ל שהם באים משלשה מחין כנ"ל, שעקר קדשת הזווג של ישראל תלוי בזה, ומי שאינו בכלל שלשה מדות רחמנות הנ"ל אסור לבוא בקהל ה', ועל־כן מחמת זה דיקא נאסרו הנתינים לבוא בקהל, כנ"ל.