# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/1168/64/12/

ועל־כן שעור כתבה דאוריתא הוא חמשים שקל כסף, שנלמד מפסוק (דברים כב, כט): "ונתן לאבי הנערה חמשים שקל כסף" (כתבות י.). כי כל ההשגות וכל ההתבוננות נמשך משם, מבחינת הרשימו הנשאר מהבטול והכלליות בבחינת התשעה היכלין הנ"ל. וזה בחינת חמשים שערי בינה, כי שער החמשים אי אפשר להשיג, וצריכין להמשיכו דרך חמשים שערים עד שיהיה נתפס במח איזה רשימו משם.

וזה בחינת תרומה שהוא 'תרי מה' - תרי ממאה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר ויקהל ר.), הינו אחד מחמשים, כי כל העשירות הנ"ל, העקר הוא על־ידי הכהן שהמשיך ברכת השכל וכנ"ל, ועל־כן מגיע לו תרומה אחד מחמשים, כי הוא ממשיך משם בחינת חמשים שערי בינה, ועל־ידי שנותנין לכהן משפע התבואה אחד מחמשים - מתברכת כל התבואה ונמשך אליו קדשה דרך החמשים שערים הנ"ל, שעל־ידי־זה ראוי התבואה לאכילת ישראל, שיוכל להכיר אותו יתברך על־ידי אכילת התבואה הזאת, שזה עקר כל המצוות התלויים באכילה, בפרט בלחם, כדי שיתקדש המאכל, כדי שיוכל על־ידי האכילה הזאת להמשיך חיות ודעת דקדשה להכיר אותו יתברך [וכמבאר מזה כמה פעמים (נטילת ידים לסעדה הלכה ו, יב)]. וזה בחינת "אחוז אחד מן החמשים" (במדבר לא, מז), שכשעובר האור דרך החמשים שערים, אז אחוז ונתפס במח איזה רשימו מהתנוצצות הנ"ל.

וזה בחינת חמשים קרסי זהב, שהיו מחברים יריעות הפנימיות שעל בית קדשי קדשים על יריעות החיצוניות (שמות כו, ו). כי עקר השגת התשעה היכלין הנ"ל היה בבית קדשי קדשים ששם נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים ביום־הכפורים, ושם נכנס למקום שנכנס ועלה למקום שעלה בתכלית הבטול אל האור האין סוף, שהוא בחינת השגת התשעה היכלין הנ"ל, שזכה להם ביום העשירי, שהוא יום־הכפורים אחרי אשר כבר נתקדשו ישראל וזכו לתשובה בתשעה ימים הקודמים מראש־השנה עד יום־הכפורים, שהם כנגד התשעה היכלין הנ"ל שזוכה להם הכהן הגדול לפני ולפנים ביום העשירי שהוא יום־הכפורים. ועל־כן היו חמשים קרסים מחברים יריעות החיצוניות עם יריעות הפנימיות, כי להמשיך אור הרשימו מהיריעות הפנימיות שעל גג בית קדשי קדשים ששם עקר הבטול אל האור אין סוף - צריך לילך ולעבר דרך חמשים שערים, שהם בחינת חמשים שערי בינה, שכנגד זה הם בחינת חמשים קרסים המחברים יחד שני היריעות הנ"ל. כי צריכין כמה קשרים לחבר וליחד ולקשר אור הרשימו אל המח כדי שתהיה נשארת קשורה ודבוקה בהאדם שיוכל לזכר את עצמו בכל עת בו יתברך, וכמו שאיתא בתקוני זהר (ג.) בשמע ישראל קראין ליה וכו', כדין קשרין ליה בכמה קשרין דציצית ותפלין וכו', עין שם, הינו כנ"ל והבן היטב.

וזה בחינת חמשים יום של מתן תורה, בחינת חמשים שנה של יובל, כי עקר מתן תורה שאז זכו כל ישראל להשגת אלקות להכיר אותו יתברך, כמו שכתוב (דברים ה, ד): "פנים בפנים דבר ה' עמכם", עקר ההשגה נמשך מבחינת בטול הנ"ל. על־כן צריכין להכין את עצמו ארבעים ותשעה ימי הספירה כדי שנוכל לקבל אור הרשימו ביום החמשים דיקא, כי אי אפשר לקבלו כי אם דרך חמשים שערים, שכנגד זה הם חמשים יום וכנ"ל, וזהו בעצמו בחינת חמשים שנה של יובל, כי שנת היובל מקדשת מאד מאד, ועקר קדשתה ביום־הכפורים שאז עקר הבטול אל האור אין סוף כנ"ל, על־כן צריכין לספר עד שנת החמשים וכנ"ל.